שעון העצר על חוק הגיוס הוארך שוב ושוב, במשך שנים השהתה ההנהגה החרדית והפוליטית את הפצצה. שורה ארוכה של מתווים טובים ומיטיבים נדחו ומוסמסו שוב ושוב, מתוך ציפייה לממשלה הזו שתקום, ובה יוכלו להעביר חוק גיוס שיעגן לנצח את הפטור המתרחב לציבור החרדי, פלוס בונוס של פסקת התגברות שתסייע בביצורו. אבל יש תוכניות, ויש מציאות - המלחמה טרפה הכול. ב-06:29, בבוקר שבת שמחת תורה, השעון הפוליטי עצר ותפס את הממשלה, גם בסוגיה הזו, בהפתעה מוחלטת.

פרויקט "היום שאחרי" - N12

בשנת 2014 עמד מחזור הגיוס על כ-8,000 מועמדים לשירות בכל שנה. שיעור המתגייסים עמד אז על כ-1,200. מאז ועד היום עלה מספר המועמדים לשירות, כן ירבו (בלי ציניות), לכ-12 אלף בשנה, מספר המתגייסים מתוכם עומד על כ-1,800. כשבוחנים את השיעור באחוזים, לא עלינו אפילו לא בעשירית האחוז. בשבוע שעבר, כשאריאל אטיאס, שישב בוועדת שקד לפני עשור, ישב עם הנהגת ש"ס ויהדות התורה, הוא הסביר להם שהמשחק נגמר. הפעם הם יצטרכו לספק מספרים אמיתיים ולא פיקטיביים. לא הידברות ולא מחוות של רצון טוב - מועמדים לשירות בוגרי מערכת החינוך החרדית, בשיעורים ניכרים מתוך המלש"בים.

משה גפני ויצחק גולדקנופף בחדר סיעת יהדות התורה (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)
דחו את הפתרון שוב ושוב, עד שנהיה מאוחר מדי (ארכיון) | צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

גלנט אולי הכניס את המערכת הפוליטית לסחרור, אבל המלחמה הכניסה את משבר הגיוס בחברה הישראלית למאיץ חלקיקים. לא בכדי דוממים כל דוברי המגזר. נכון להיום, ביהדות התורה הוכרז עוצר ריאיונות גורף. כולם מבינים שם שגם הציבור הימני, שעבור השותפות היה מוכן לשלם את המחיר במשך שנים, מתקשה יותר לחיות עם המציאות שבה הוא מגן על עמדה שמנוגדת ב-180 מעלות לאני מאמין שלו. במובן הזה, גלנט במידה מסוימת אפילו עזר לנתניהו, שיכול עכשיו להגיד לחרדים - זה לא אני, זה גלנט ושיקלי וסעדה, וזה לא רק הליכוד, אין לזה רוב, אפילו אצל סמוטריץ', אז אל תפנטזו שגנץ יידע להעביר לכם משהו אם תפרקו את העסק עכשיו.

גם אני, כמו רבים, האמנתי שאין מנוס מהידברות, האמנתי ועדיין מאמין כיהודי שומר מצוות שחייב להיות ללימוד התורה מעמד מיוחד, אבל מידתי, לא שיטתי. איילת שקד, שבזמן ועדת שקד ישבה לפגישה עם משה גפני בעזרת הנשים של בית הכנסת בשכונת מגוריה בתל אביב, האמינה שרק כך אפשר. אותה שקד, שעליה אמר גפני שיש לה יושרה של טייס, שמרה על יחסים קרובים עם ההנהגה החרדית, ניהלה שיח צמוד והעריכה שלצד שחרור מאסיבי לשוק העבודה יבוא השינוי המיוחל, שיגדיל את המספרים לאורך זמן. השבוע בכנס בשבע כבר אמרה: "צריכים להגיד את האמת, אנחנו לא מצליחים לגייס את החרדים בהידברות, זה פשוט לא עובד, זה דבר שהמדינה צריכה לעמוד עליו. בשעת מלחמה לא יכול להיות שהם לא ישרתו".

חרדי לצד חייל צה"ל ברחוב (צילום: אוליבייה פיטוסי, פלאש 90)
גם בציבור הימני כבר לא מוכנים לחיות עם המציאות (ארכיון, למצולמים אין קשר לכתבה) | צילום: אוליבייה פיטוסי, פלאש 90
חייל וחרדי בכותל (צילום: חדשות 12)
אפשר לשמור על עולם התורה - וגם לאפשר לחרדים להתגייס | צילום: חדשות 12

בציבור החרדי יש רבים שרוצים להיות חלק, אני יודע ושומע את זה, אבל כל עוד מתגייסים זוכים למעמד נחות, שמסכן את שידוכי ילדיהם, ואת היכולת שלהם לשמור על מקומם בישיבות ובמוסדות החינוך היוקרתיים, המספרים לא ישתנו. אירוע הגיוס לא נעוץ רק במספרים, אלא גם בנרטיב. ההנהגה החרדית חייבת לאפשר היווצרות של מעמד חרדי, מעורב, משרת, שגם יזכה למקום של כבוד במיינסטרים החרדי. הפיכתו לסוג ב', לנלעג ומוקצה בחוגים היותר בדלניים, לא תאפשר את השינוי. ואין ברירה, לא כולם יכולים ללמוד 16 שעות ביום, וזה בסדר. מי שלא, צריך לקבל אור ירוק מהבית, מהמרחב החברתי, ללכת לשרת בראש מורם ולחזור הביתה.

אבל, וזה אבל גדול, העסקה היא דו-צדדית. מי שחושב שצה"ל יראה בדיוק אותו הדבר עם כניסתם של אלפי משרתים חרדים בכל שנה - משלה את עצמו. חרדי שנכנס לצה"ל חייב לצאת ממנו חרדי, אחרת הניסוי נועד לכישלון. לכן, יידרשו מרחבים בתוך צה"ל עם התחשבות בסולם ערכים דתי, הלכתי, שמרני ותורני. מי שלא מוכן לגלות התגמשות, שלא ידרוש אותה מאחרים. אבל אין ברירה, לאף אחד מהצדדים. מה שהיה הוא לא מה שיהיה.