ש: מה דעתך על מה ששמענו בהחלטת בית הדין הבין-לאומי לצדק בהאג?
ההחלטה שקיבל בית הדין הבין-לאומי לצדק בהאג היא פחות גרועה ממה שחששנו מפניו. מצד שני, לא צריך לעלוז על ההחלטה הזו כי יש בה גם צווים אופרטיביים לא פשוטים. גם אלו שחשובים שניתן לנו להמשיך באותה החריפות את מה שעשינו קודם לכן, צריך להיזהר בכך. זהו הלקח הראשון מההחלטה.
הלקח השני הוא שישנה חשיבות רבה להופעה שלנו בפני בית הדין. טוב גם ששלחנו את השופט בדימוס אהרן ברק, שיש לו יוקרה בין-לאומית. נכון, בחלק מהדברים או ברובם הוא היה בדעת מיעוט, אבל אני רואה גם בדעת הרוב את ההשפעה שלו. בדעת הרוב, הנשיאה הדגישה שישראל צריכה להשתדל לא לעשות מעשים של "רצח עם", ולא שצריך להפסיק עם המהלך הצבאי או הלחץ הצבאי.
יש בהחלטה עוד צו אופרטיבי אחד, שאומר שכל אלו שהתבטאו בכיוון של הסתה לרצח עם צריכים להיחקר. כאן חייבים לציין - טוב עשתה היועמ"שית לממשלה, וזה מצוטט, שהוציאה את ההוראה לחקור את האמירות הללו. במקורות היהודיים אומרים "חכמים היזהרו בדבריכם". האמירות הלא מוצלחות שהיו בעבר מאוד הקשו עלינו באירוע הזה. לעומת זאת, מה שכ הנשיא ברק - לא רק בדעת המיעוט אלא גם בדעת הרוב - מיתנו את הצווים של דעת הרוב. עם זאת, אני מציע, מייעץ, לכל הפוליטיקאים וגם לקציני הצבא הבכירים מאוד להיזהר בדבריהם וגם לא להשתלח בבית הדין, כי הדיון עדיין נמשך והסכנה עדיין קיימת.
מבחינה משפטית, נראה שישראל יצאה בצורה הטובה ביותר האפשרית בנסיבות הללו, וגם הצוות שלנו שהופיע שם עשה את המקסימום - והצליח. ומבחינת דעת המיעוט של השופט אהרן ברק - יש לה חשיבות רבה, ובאופן כללי יש חשיבות לדעות מיעוט.
באשר לשופט אהרן ברק, שבחלק מהסעיפים היה בדעת מיעוט ובחלק מהמקרים הצביע עם הרוב: דעת המיעוט הזאת חשובה מאוד בנושא הטענה ל"רצח עם", ולמה אנחנו לא מבצעים כזה בעזה. אבל, בדינמיקה, כשיושב שופט מיעוט הוא גם משפיע על דעת הרוב. יש דיונים בין השופטים, והרבה מהצווים המתונים הם תוצאה של ישיבתו של הנשיא לשעבר ברק שם בחבר השופטים.
נקודה נוספת שחשוב לציין: בהחלטה הועלה נושא החטופים. מדובר בנושא שלכאורה לא אמור להיות חלק מהדיון, אבל הוכנס לדעת הרוב. יש לכך חשיבות לא רק בצד המשפטי, אלא גם בצד הציבורי-תדמיתי. יש בכך הישג עצום.
ש: ישראל עדיין לא השיגה את המטרות שהציבה לעצמה. איך היא יכולה לפעול עכשיו, אחרי ההחלטה?
ישראל צריכה להמשיך עם הסיוע ההומניטרי, ההחלטה הזאת עוזרת לנו להדוף את הסעד הקיצוני שביקשו בדרום אפריקה. ההחלטה שלנו להמשיך ולתת סיוע הומניטרי שכנעה את בית הדין הבין-לאומי בהאג שאין לנו כוונה לרצח עם. אם לא היינו נותנים, המצב שלנו היה גרוע. המשך הסיוע ההומניטרי לצד ההודעות לתושבים שאינם מעורבים לפנות את האזור כדי שלא ייפגעו מראה לעולם שאין לנו כוונה לפגוע באנשים בלתי מעורבים, או בכלל בתושבים בעזה. לכן, צריך להמשיך במדיניות הזאת ולא להקשיב לעצות אחיתופל להפסיק את הסיוע. יכול להיות שבנושא הדלק שנכנס לרצועה אפשר לעשות שינוי, אבל לא במזון, מים ותרופות.
וישנו דבר נוסף - אנחנו היינו מיוזמי האמנה למניעת ג'נוסייד אחרי מלחמת העולם השנייה. לא רק כדי למנוע רצח עם נוסף אלא גם למנוע עלייה של תנועות ניאו-נאציות פאשיסטיות שפועלות ומסיתות לרצח עם. אנחנו אלה שיזמנו שינוי של ההגדרה והרחבה שלה - זה לא רק שרצח עם זה מעשה אסור, אלא גם הסתה אליו אסורה.
חשוב לזכור: בבית הדין הבין-לאומי בהאג אפשר להאשים רק מדינות. בצד השני של הרחוב יש את בית הדין הפלילי הבין-לאומי, ששם אפשר להאשים יחידים. אלו שמסיתים ומדברים בלי לחשוב עלולים למצוא את עצמם מואשמים ולגרור אחריהם גם אחרים.
>>> חנן מלצר הוא שופט בית המשפט העליון בדימוס, כיהן כמשנה לנשיאת העליון אסתר חיות