בימים אלה צה"ל החל בשחרור כוחות מילואים נרחב ובהחזרת מסגרות מלחימה להכשרה כחלק מהיערכות לשלב ג' במלחמה בעזה, שעיקרו מעבר מפעולה קרקעית-אווירית עצימה למערכה ממוקדת יותר, אך מתמשכת ומלווה בצעדים כלכליים ומדיניים להגברת הלחץ על חמאס. לשינוי צורת הלחימה יתרונות רבים, בעיקר בהיבטים משקיים ואסטרטגיים, אולם הוא מייצר גם לא מעט התלבטויות ודילמות לישראל. קברניטיה נדרשים להכריע בין מספר גישות ביחס לאופי המהלך, עוצמתו ותכולותיו.
Mind Israel, הארגון שהקמתי כדי לחשוב ולייעץ למקבלי ההחלטות בנושאי ביטחון לאומי, ניתח ארבע חלופות אפשריות, ממליץ על חלופה נבחרת ומאפיין את המאמצים הרב-ממדיים – הצבאיים, הכלכליים והמדיניים – הנדרשים לקידום אופטימלי של יעדי ישראל ולמימוש מטרות המלחמה.
שלב ג' בלחימה: היתרונות לישראל
שלב ג' בלחימה, שתוכנן מראש, משרת את האינטרס הישראלי מבחינה צבאית, מדינית וכלכלית.
המאמץ הצבאי העצים ברצועה עומד למצות את עצמו, וכדי להימנע מדשדוש ולצמצם אבדות, נדרש מעבר למלחמת שחיקה אקטיבית נגד חמאס, בה לישראל יתרון מובהק של אורך נשימה. מעבר לכך, המהלך יגדיר משך זמן ארוך וריאלי להשגת מטרות המלחמה ויספק לצה"ל גמישות בהיערכות לאתגר חיזבאללה בצפון, בייחוד לאחר סיכולו של בכיר חמאס סאלח אל-עארורי, ברובע הדאחיה בביירות.
מבחינה מדינית, ההכרה בוושינגטון ובעולם כי ישראל לא תחזור למציאות שלפני 7 באוקטובר, ושהמלחמה בעזה לא תעצור אלא רק תשנה צורה - חשובה, ומשקפת לגיטימציה והכרה בין-לאומית בצורך למגר את חמאס. בנוסף, המעבר לשלב הלחימה הבא עשוי לאפשר לישראל לעסוק בעיצוב המציאות העתידית בעזה - המעשה המדיני שחייב להתנהל במקביל לפגיעה הפיזית בחמאס, ושבלעדיו ההישגים הצבאיים בשטח עלולים לרדת לטמיון. זו סוגיה דחופה, המהווה תנאי הכרחי, הגם שלא יחיד, להתגייסות אזורית ובין-לאומית לטיפול באתגר העזתי. על חמאס לדעת כי העולם הערבי והמערבי בונה אלטרנטיבה לשלטונו ומקדם תוכנית לגיוס תמיכה פלסטינית, שחמאס איננו חלק ממנה.
כלכלית, שחרור רוב חיילי המילואים יצמצם באופן דרמטי את עלויות הלחימה המכבידות, ויאפשר למשק ולמגזרים חיוניים כמו ההייטק והמסחר לחזור לתפקוד ולהניע מחדש את הכלכלה.
כל אלה יספקו לישראל מרחב להיערך אסטרטגית לאתגרים האחרים שלפתחה, חשובים ומסובכים לא פחות מפירוק החמאס: הסרת איום כוח רדואן של חיזבאללה על יישובי הצפון, הטיפול בחסימת התעבורה הימית דרך ים סוף לישראל על ידי החות'ים וההתקדמות בתוכנית הגרעין האיראנית.
שלב ג' בלחימה: החלופות
חרף יתרונותיו המובהקים של המעבר לשלב ג', עדיין לא ברור כיצד הוא יוביל להשגת שלוש מטרות המלחמה המרכזיות: החזרת החטופים, השמדת היכולות הצבאיות והשלטוניות של חמאס והשבת תושבי העוטף לבתיהם. למעשה, הדרג המדיני והצבאי יצטרכו להכריע בין ארבע חלופות-אב תפיסתיות: שתי חלופות המתייחסות לכלל שטח הרצועה כיחידה אחת, ושתיים בגישה דיפרנציאלית המבחינה בין צפון הרצועה לדרומה.
חלופה א': "מודל חאן יונס"
על פי גישה זו, למעשה שלב ג' כבר החל עם המעבר ממהלך צבאי עצים מאוד בצפון הרצועה לדפוס לחימה ממוקד יותר באזור ח'אן יונס, שיש לדבוק בו, בעוצמה זהה, בטווח הנראה לעין, כדי לשמר לחץ על חמאס. רוב כוחות המילואים אומנם ישוחררו, אבל חלק משמעותי יישאר לצד כוחות סדירים בתוך הרצועה עד להודעה חדשה.
חלופה ב': "האמריקנית"
הממשל האמריקני דוחף למערכה ממוקדת ונמוכת עצימות ככל האפשר במיוחד נגד הנהגת חמאס, שתתבצע בעיקר מהאוויר ובאמצעות מבצעים נקודתיים של כוחות מיוחדים. אפשר גם שוושינגטון תדחוף להוצאת כל הכוחות מעזה חזרה לקו הירוק. מתווה זה תומך בחתירת ארצות הברית לצמצם את הפגיעה בבלתי מעורבים, את מראות ההרס ולמנוע התרחבות של המשבר ההומניטרי. זאת, כבסיס לקידום שליטה אזרחית פלסטינית בעזה, שאינה חמאסית, וקידום מתווה מדיני כולל לזירה הפלסטינית.
חלופה ג': מצור בצפון, לחימה בדרום
המחזיקים בתפיסה זאת גורסים כי צפון עזה, בה הושגה שליטה מבצעית לאחר שפונתה מהרוב המכריע של תושביה, מהווה עבור ישראל נכס שניתן להחזיקו באמצעות ביתור הרצועה. החלופה משמרת את ההישגים הטריטוריאליים, מונעת התבססות מחדש של חמאס בשטחים שנתפסו והופכת אותם לקלפי מיקוח עד לטיהור חמאס, החזרת החטופים ושיקום העוטף. בנוסף, המהלך ילחץ על מחבלי חמאס לצאת מהמנהרות, כפי שכבר קרה בלא מעט מקרים, וידחק אותם לעבר ברירה של מוות או כניעה.
חלופה ד': שיקום בצפון, לחימה בדרום
חלופה זו מבקשת לנצל את התנאים הטובים יותר שהושגו בצפון הרצועה כדי להשיב אליה בהדרגה את התושבים, להתחיל בה את מאמצי הייצוב ולהפוך אותה למודל חיובי, שיאפשר לרתום את המערכת האזורית והבין-לאומית למאמץ השיקום ולהתוויית הדרך למציאות העתידית המועדפת בכל שטח עזה. זאת, לצד המשך הלחימה בדרום הרצועה נגד פעילי ותשתיות חמאס, שטרם הושמדו.
הדרך קדימה
על פניו החלופה השלישית מתכתבת באופן המובהק ביותר עם קידום מטרות המלחמה, בכך שהיא יכולה לייצר מסה קריטית של לחץ צבאי ואזרחי על חמאס ובסיס לדיאלוג עם המערכת האזורית והבין-לאומית, החותרת לנסיגת כוחות צה"ל, על העתיד הרצוי בעזה.
עם זאת, ניתוח מעמיק יותר מגלה כי יישום מלא וללא פשרות של החלופה טומן בחובו כמה סיכונים לישראל. מצור הדוק על צפון הרצועה עלול לחשוף את ישראל לטענות כי היא פועלת בניגוד לדין הבין-לאומי ואף להאיץ את המהלכים המשפטיים נגדה. גם ביתור הרצועה עלול לגרור התנגדות מצד הממשל האמריקני ומדינות ערב המתונות, ולסכן את המאמץ לקדם חזון משותף לעזה כאלטרנטיבה לחמאס. יתרה מכך, ההנחה כי לחץ ומצור על צפון עזה ישפיעו על שיקולי והתנהלות חמאס לא הוכחה והחלטת הארגון על מתקפת 7 באוקטובר, שהתעלמה מההשלכות על האוכלוסייה, מעמידה אותה בספק. לבסוף, מצור הרמטי והחרפת התנאים ההומניטריים לאורך זמן צפויים להשפיע גם על החטופים, ועלולים לחשוף דווקא את ישראל ליתר לחץ בין-לאומי, שיכפה עליה לשנות את מדיניותה לפני שהנהגת חמאס תישבר.
על בסיס שיקולים אלה, אנו מציעים חלופה המשלבת בין האלמנטים החשובים לארצות הברית (חלופה ב') לבין מרכיבי הלחץ החשובים לישראל (חלופה "ג' מינוס"). ישראל תפעיל עוצמת לחימה נמוכה יחסית בצפון הרצועה וממוקדת בדרומה, ללא הפסקת אש (אלא הפוגות לטובת שחרור חטופים). ביתור הרצועה באזור נחל עזה יימשך כדי לשלוט בחלקה הצפוני, אליו יוזרם סיוע ההומניטרי נקודתי ומבוקר כדי לעמוד בהוראות הדין הבין-לאומי, בעוד שבדרום הרצועה הסיוע יהיה נרחב יותר.
בשלב זה, לא יחל שיקומה של צפון הרצועה. צעדי שיקום באזורים שונים בעזה יהיו תלויים בפירוזם ובטיהורם מנוכחות חמאס. בלעדיהם ייווצר מצב אבסורדי בו הארגון, שהביא חורבן על עזה, ינצל את השיקום, בטרם חזרו החטופים הביתה ושוקמו יישובי העוטף מצדו השני של הגבול. מדובר במחויבות מוסרית של מדינת ישראל מול אזרחיה.
למעשה, המלחמה בעזה תתנהל בהיגיון של אסטרטגיית התשה מתמשכת ורב-ממדית נגד חמאס והג'יהאד האיסלאמי, שתשלב בין מאמצים צבאיים, כלכליים ומערכה מדינית רחבה.
המאמץ הצבאי יכלול לחימה מתמשכת בדמות פשיטות למרכזי כובד וחיסול הנהגת הטרור, הצבאית והמדינית, היערכות לכיתור מתמשך כולל פרימטר ביטחוני לאורך הגבול עם עזה, חופש פעולה נגד התעצמות וסיכול איומים מהרצועה, מאמץ מתמשך לשחרור חטופים, פעילות פירוז והרס מנהרות בשטחים שנכבשו, שדרוג מעבר רפיח ובניית מכשול תת-קרקעי לאורך ציר פילדלפי, בשיתוף פעולה עם מצרים וארצות הברית.
המאמץ הכלכלי יתמקד במערכה לייבוש מקורות ההכנסה של חמאס והג'יהאד האיסלאמי באמצעות "פירוז פיננסי", שלא יאפשר פעילות של סניפי בנקים, חלפנים, שימוש בקריפטו וכדומה ללא פיקוח אפקטיבי. ישראל תחתור לגיבוש קואליציה בין-לאומית שתפעל לייבש את מקורות גיוס המימון של חמאס גם בעולם ולפיקוח על הכספים המוזרמים לאיו"ש ולעזה.
כדי לאפשר, לתמוך ולסנכרן את המאמצים האופרטיביים, ישראל תהיה חייבת להוביל מערכה מדינית רחבה, במוקדה יעמדו יוזמה ומהלכים לשחרור החטופים, הסכמה על חזון משותף עם ארצות הברית ביחס ל"יום שאחרי", וגיבוש קואליציה ערבית-מערבית, שתקדם אלטרנטיבה לחמאס ומציאות משופרת בעזה. בתמיכת הקואליציה תקודם תוכנית לרפורמות ברשות הפלסטינית ("רשות מתוקנת"/Revised PA) בתחומי הביטחון, המשילות, החינוך והפסקת תשלומי הקצבאות למשפחות מחבלים.
עד ל"תיקון" הרשות באיו"ש, ישראל תפעל מול גורמים מקומיים בעזה שאינם מזוהים עם הרשות הפלסטינית או חמאס. אירועי 7 באוקטובר מחייבים את ישראל להגדיר מחדש גם את מדיניותה ויחסה לקטאר: להפעיל עליה לחץ, באמצעות הממשל האמריקני והקונגרס, כדי להניעה לקדם עסקת חטופים מהירה ולסלק את הנהגת חמאס מתחומה מיד אחר כך. הדיווחים על הסכם להארכת הנוכחות הצבאית האמריקנית בבסיס הענק בקטאר מהווים התפתחות שלילית, השומטת מידי ארצות הברית מנוף לחץ בדמות איום לצמצם את היקף הכוחות האמריקניים במדינה.
בשורה התחתונה, למרות שהשלב הבא במלחמה תוכנן על ידי צה"ל כבר בתחילתה, אופיו, עוצמתו ומרכיביו עדיין אינם חלוטים וישראל נדרשת לעצבו. מדובר במשימה מדינית ודיפלומטית מסובכת, אך קריטית המחייבת תיאום עמוק עם הממשל האמריקני, וצפויה להשפיע גם על שלב ד' – "היום שאחרי", שצריך להתחיל במקביל (לא בטור) כבר עכשיו ואמור להוביל למציאות עתידית משופרת ברצועה בטווח הארוך.
>>> אלוף (במיל') עמוס ידלין הוא ראש אמ"ן לשעבר, נשיא ומייסד MIND ISRAEL