הטעויות של חיזבאללה
חיזבאללה ממשיך להלך על חבל דק. המדיניות הישראלית היא תגובה נחרצת ההורגת פעילי חיזבאללה. עד כה נהרגו יותר מעשרה. נאמן לתפיסת משוואות ההרתעה, חיזבאללה נוקם את מותם, אנחנו מגיבים וחוזר חלילה. חיזבאללה עושה שלוש טעויות קריטיות:
- הוא מסכן את איראן, כי ארצות הברית תראה באיראן אחראית להסלמה במלחמה, היה ותתרחש.
- הוא מסכן את מעמדו בלבנון, שכן אחרי המלחמה בלבנון, להבדיל ממלחמת לבנון השנייה, ובשל הנזקים שייגרמו לה, המדינה הזו תפסיק להתקיים כיישות מתפקדת.
- הוא ממחיש לישראל (ולעולם) שאי אפשר יהיה להמשיך ולחיות בשקט לצד חיזבאללה על הגדר. בכך הוא משנה את הנחות היסוד שאיפשרו לו את מעמדו בלבנון ככוח צבאי.
לשמור על צה"ל אמין ומדויק
מי שפגע בבית החולים במזרח העיר עזה הם ארגוני הטרור ברצועת עזה. מאחר וחמאס ידעו שזו האמת - הם מיהרו לנצל את פרק הזמן שבו השקר עדיין מהלך זקוף על מנת לתקוף את ישראל בניסיון למסך את זיכרון הטבח שביצעו. זה לא יחזיק לאורך זמן. החומרים ששוללים את מעורבותה של ישראל כבר הועברו למנהיגים בעולם, כולל לחשוב שבהם נשיא ארצות הברית, ולראיה הדברים החד-משמעיים שהשמיע הבוקר (רביעי) ביידן. הביקורת על הזמן הרב שלקח לצה"ל להוציא הודעת הכחשה ברורה בנושא מובנת, בוודאי בעידן הנוכחי שבו הנרטיב נצרב באופן כזה שמבחינה ציבורית האמת כבר אינה רלוונטית. יחד עם זאת, ראוי לזכור שנכס מרכזי בחזית ההסברתית הוא גם תפיסת דיווחי צה"ל כאמינים ומדויקים. לכן, סביר שבצה"ל רצו לוודא במאת האחוזים את המידע לפני שיצאו איתו החוצה.
יותר מאינטרסים
ארצות הברית אינה מחבקת אותנו, היא מחזקת אותנו. כל מי שחשב שערכים משותפים הם דיבור רך וארצות הברית היא מעצמה שוקעת, שיביט מערבה לנושאות המטוסים. כך נראית ברית מבוססת ערכים. זה חזק, וזה קורה לא רק על בסיס אינטרסים.
היום שאחרי המלחמה
התמרון בעזה יצליח. אנו יכולים להגיע לכל מקום שנרצה ברצועת עזה. הדיבורים על מלכודת ומארב הם המשגה לא נכונה של מערכי ההגנה של האויב. האויב מוכן, והוא ערוך להגנה. יש לו הפתעות טקטיות רבות. הוא יסב לנו גם נפגעים, אבל הוא יובס - אין ספק בכך. מבחינה צבאית, תבוסה אינה השמדה מוחלטת, וגם זאת כדאי לזכור. מטרות המלחמה שהוגדרו יושגו הרבה אחרי שהתמרון ישיג את מטרותיו הקרקעיות, וגם לכך יש לכייל ציפיות. הסיבה לכך היא שלאחר התמרון, ולאחר המבצע הצבאי, יהיה פרק זמן חשוב של עיצוב המציאות החדשה (פעולה מבצעית צבאית ומאמץ מדיני מלווה). בשורה התחתונה: זו מלחמה אחרת, זה ייקח זמן, זה ידרוש קור רוח. לא כל יום יהיה יום של התעלות נפש, אבל זו המציאות.
המלחמה שזורה בשחרור החטופים
החטופים בעזה הם כאב קבוע, משא של אחריות הרובץ על כולם, ובעיקר בצה"ל. זו תעוקת חזה המלווה את הפעילות שלנו יום-יום. הקשר שבין הצורה של המבצע הצבאי להישג של שחרור החטופים צריך להישאר בשלב זה חסוי. אבל כאשר אני מסתובב בחדרי המלחמה, בצוותי התכנון, ופוגש אנשים עייפים אך נחושים העוסקים בכך יום ולילה, אני מבין שאנחנו באירוע אחר. זה לא מקרה של בן ערובה, זהו אירוע מעצב אסטרטגי שישפיע על כל תחומי חיינו, ולפיכך אני מקווה שיסתיים בטוב.
>>> אלוף (במיל') תמיר הימן הוא ראש אמ"ן לשעבר, כיום מנהל המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS)