ניתוח מאפייני המלחמה העולמית להשמדת דאעש בעיראק ובסוריה והלקחים שניתן לגזור ממנה, ממחישים כי האתגר בפניו ניצבת ישראל במאמץ למיגור חמאס בעזה, מסובכים ומורכבים יותר, כמעט בכל ממד, מהמקרה של דאעש. עם זאת, העובדה שהמלחמה בעזה הפכה לקו שבר בין מחנות אזוריים ועולמיים מאפשרת לישראל לגייס בני ברית במערב ובמזרח התיכון, להם אינטרס עמוק בניצחון ישראלי. את המהלכים הרב-ממדיים הנדרשים מול האתגרים הסבוכים שלפנינו לא מסוגלת להוביל הממשלה הנוכחית – האחראית הראשית למשבר חסר התקדים, שחבריה כושלים בהתמודדות עימו.
שינוי פרדיגמטי בעזה
"חמאס הוא דאעש" אינו רק "סאונדבייט" הסברתי המתאר באופן מדויק את פשעי המלחמה הברבריים שביצעו פעילי הטרור של חמאס, זהו צירוף מילים המבטא שינוי אסטרטגי-פרדיגמטי ביחס של ישראל לעזה.
כמו במלחמת יום הכיפורים לפני 50 שנה, גם מאחורי המחדל של 2023 ותוצאותיו הנוראיות, עמדה קונספציה. המנהיגות המדינית והביטחונית בישראל אומנם הבינה כי חמאס הוא ארגון טרור רצחני, אולם העריכה שאחריותו, כשלטון, על חיי שני מיליון פלסטינים בעזה מרסנת את דחפיו הג'יהאדיסטיים ומאפשרת להגיע איתו להסדר, שיספק יציבות ברצועה ורווחה לתושביה.
התפיסה שהנחתה את ישראל לפיה חמאס "מורתע ומוחלש", הנמצא בעדיפות אחרונה בסדר האתגרים הביטחוני ומהווה כתובת הכרחית לדיאלוג הרתעה בעזה - הובילה לעצימת עין מהתעצמותו הצבאית ומיכולתו לצאת למתקפת פתע רחבה.
כיום ברור שישראל ניצבת בפני גרסה רצחנית במיוחד של מדינה איסלאמית, מדינת דאעש, על גבולנו. במציאות כזו לא ניתן לחזור ל'סטטוס-קוו אנטה' ברצועה, ועם אויב כמו דאעש לא נכון להגיע להסדרים אלא רק לחתור לשלילת יכולותיו הצבאיות והמדיניות – ולחיסולו כישות מדינית חמושה – באופן דומה לריסוק החליפות האיסלאמית של דאעש בעיראק ובסוריה.
המערכה הבין-לאומית נגד דאעש
הקואליציה הבין-לאומית להבסת ארגון דאעש הוקמה בספטמבר 2014 לאחר שהארגון כבש שטחים נרחבים בעיראק ובסוריה, והשתלט על אוכלוסייה אזרחית ומשאבי טבע. במרחבים אלו דאעש ביצע הפרות בוטות של זכויות אדם, הוצאות שיטתיות להורג, רדיפה ועקירה של קבוצות מיעוט, חטיפת אזרחים, הרג ילדים ואונס נשים. הקואליציה הבין-לאומית התמקדה בכמה מאמצים מקבילים: מאמץ צבאי לשחרור שטחים שכבש הארגון; מניעת זרימה של לוחמים זרים מהם לרחבי המזרח התיכון; סיכול פיננסי וכלכלי; ייצוב הומניטרי; ומערכה תקשורתית להסברת טבעו הרצחני של דאעש. חלק ממאמצים אלו נמשך עד היום, בעוד "כיסים" של הארגון ממשיכים לפעול מתוך עיראק וסוריה וברחבי העולם.
המערכה הצבאית של הקואליציה הבין-לאומית, שמנתה בשיאה 86 מדינות בהובלת ארצות הברית, ארכה כחמש שנים. בהמשך להחלטת מועצת הביטחון 2170 הכריזה ארצות הברית באוקטובר 2014 על הקמת כוח משימה צבאי משולב (Combined Joint Task Force - CJTF) שהפעיל כוח רב מאז עד לשחרור הערים א-רקה ומוסול ב-2017 ולהכרזת הניצחון על הארגון ב-2019.
ארצות הברית הפעילה כוח אווירי משמעותי לאורך המלחמה נגד דאעש, בייחוד במסגרת המערכה לשחרור מרכזי הכובד של הארגון בערים א-רקה בסוריה ובמוסול בעיראק. מאז החלה ארצות הברית לתקוף יעדי דאעש במרחב, תיעד פיקוד המרכז האמריקני 13,582 תקיפות בעיראק ו-19,288 תקיפות בסוריה. במקביל, מסוף 2015 חיילי ארצות הברית ליוו גם מהלך קרקעי משמעותי, שביצעו צבא עיראק וכוחות כורדים וערבים (SDF) בסוריה, בהיקפים של עשרות אלפי לוחמים. זאת, כחלק מדוקטרינה צבאית של “By-With-Through”, במוקדה הפעלת כוח צבאית באמצעות שותפים מקומיים.
במלחמה נגד דאעש, יחס הבלתי מעורבים לעומת לוחמי דאעש שנהרגו עמד על 1:3. עם זאת, במרחב עירוני כמו בקרב על מוסול היחס היה גבוה יותר לחומרה – 6 אזרחים הרוגים על כל פעיל דאעש, לצד 920 אלף עקורים. חרף מאמצים לפנות אזרחים ממוקדי הפצצות ואזורי לחימה, האוכלוסייה המקומית לא תמיד הסכימה להתפנות. במוסול, למשל, נותרו אזרחים שהקשו על המאמץ הצבאי לשחרור העיר ורבים מהם אף סייעו לדאעש במהלך הלחימה.
המאמץ הצבאי והמדיני למיגור דאעש לווה במערכה לסיכול כלכלי של מקורות ההכנסה של הארגון, עליו הוטלו סנקציות בין-לאומיות על בסיס החלטת מועצת הביטחון.
לאורך המערכה, הקואליציה עבדה לצד סוכנויות או״ם וארגונים לא-ממשלתיים לצמצום הפגיעה באזרחים באזורי לחימה, בדגש על הקמת תשתיות ואמצעים לקליטה מאסיבית של עקורים וסיוע הומניטרי. בעשור האחרון הקצתה ארצות הברית לבדה עבור סוכנויות האו"ם השונות כ-13 מיליארד דולר לטובת סיוע הומניטרי לעקורים, שיקום ההרס בערים ומאמצי ייצוב בסוריה ובעיראק.
מייד עם הקמת הקואליציה, מינה ממשל אובמה שליח מיוחד למלחמה בדאעש, ברט מקגורק, שהיה מופקד על סנכרון המאמצים הבין-לאומיים ועל גיבוש מסגרת העבודה לשימור יציבות ומניעת עליית כוחו של הארגון מחדש, לאחר הבסתו.
לקחים לעזה
ניתוח תהליך מיגור המדינה האיסלאמית שהקים דאעש בעיראק ובסוריה מעלה מספר הבדלים מהותיים לעומת האתגר מול חמאס בעזה:
- המלחמה נגד דאעש הייתה בקונצנזוס בין-לאומי שאיפשר הקמת קואליציה רחבה של מדינות על בסיס החלטת מועצת הביטחון, בעוד שהמלחמה בחמאס מסמנת קו שבר בין שני מחנות עולמיים ואזוריים מתחרים: מחנה "ציר הרשע" בהובלת איראן, אליו חברה רוסיה ובמידה מסוימת סין, ומחנה הנלחם ברשע בהובלת ארצות הברית, אירופה, מדינות ערב המתונות וישראל.
- בעיראק ובמוסול נלחמו על הקרקע לצד הקואליציה הבין-לאומית כוחות מקומיים (צבא עיראק, הכורדים) בעוד שבעזה ישראל היא הכוח הלוחם היחידי.
- ב"יום שאחרי" השמדת דאעש השטחים ששוחררו עברו לכתובת שלטונית ברורה, עיראקית וסורית, בעוד שבמקרה של עזה לא ברורה עדיין מהות השלטון שימשול בשטח, לאחר מיגור שלטון חמאס.
- ברמה הגיאוגרפית - בעוד שגודלה של העיר עזה (45 קמ״ר) ממוקם בין גודלה של העיר ראקה (35 קמ״ר) לבין גודלה של מוסול (180 קמ״ר), היא מיושבת בצפיפות רבה יותר משתיהן.
- מעבר לכך, חמאס מחזיקה בחטופים ישראלים, ישראל מתמודדת עם אפשרות להסלמה בזירות נוספות ועם ביקורת אזורית ובין-לאומית בסוגיה ההומניטרית, על כל המשמעויות הכרוכות בכך לחופש הפעולה ולמאמץ המלחמתי.
על בסיס לקחי המלחמה נגד דאעש, ברור שישראל נדרשת להניע הקמת קואליציה של מדינות Like Minded, בדגש על ארצות הברית, אירופה ומדינות ערב, שתסייע לה בשורת היבטים, בטווח המיידי והארוך: מימון ותמיכה צבאית, מערכה כלכלית גלובלית לניתוק מקורות ההכנסה של חמאס, מאמצי סיוע הומניטרי לקליטת אזרחים ועקורים בתוך עזה וייתכן שגם מחוצה לה, מהלכי שיקום, ובעיקר יצירת כתובת שלטונית מתונה ברצועה בטווח הארוך.
מדינת ישראל נמצאת רק בשלביה הראשונים של מלחמה של שנים לשינוי המציאות בעזה. התקדים של דאעש מוכיח כי מדובר במאמץ מסובך ביותר המחייב מהלכים רב-ממדיים – צבאיים, מדיניים, כלכליים, הומניטריים והסברתיים - מסונכרנים ושיטתיים בהתאם לאסטרטגיה סדורה. ברור כי הממשלה הנוכחית - האחראית הראשית למחדל העצום והכושלת בהתמודדות עם השלכותיו – לא כשירה להוביל את המהלכים המורכבים הנדרשים כדי להשיג את היעד שקבעה לישראל: שלילת יכולותיו הצבאיות והשלטוניות של חמאס. זהו מאמץ לאומי שיצטרכו להוביל מנהיגות אחראית וממוקדת וממשלה יעילה, שתדע למנף את היוזמות האזרחיות המרשימות שקמו בשטח.
>>> אלוף (במיל') עמוס ידלין הוא ראש אמ"ן לשעבר, נשיא ומייסד MIND ISRAEL
>>> אל"מ (במיל') אודי אבנטל הוא מומחה לאסטרטגיה ותכנון מדיניות, MIND ISRAEL