המלחמה שאנו מנהלים בעזה מורכבת מכמה מערכות: צה"ל נמצא כעת במערכה השנייה, ובעצם השלב הראשון כלל מערכה מוצלחת באש מהאוויר. זה הכין את המערכה הקרקעית לכיבוש מרחב העיר עזה, אך המלאכה עדיין לא הושלמה.
- היום ה-41 למלחמת חרבות ברזל | עדכונים שוטפים - דקה אחר דקה
- אחרי שיפא: הפעילות בהמשך, והדילמות הקשות | ניר דבורי
- ישראל לקחה הימור גדול נגד סמל הציניות של חמאס בעזה | אוהד חמו
בעיר עזה יש שתי חטיבות של חמאס הכוללות בסך הכול 14 גדודים, מתוך כל 24 הגדודים שיש ברצועה עזה. אנחנו קרובים להכרעת אותן שתי חטיבות, אך עדיין לא עשינו זאת. רבים מתוך 14 הגדודים הללו כבר קרסו ונשברו. עדיין עלול לצוץ עוד מחבל בודד עם קלצ'ניקוב, אך כמסגרות ארגוניות הן כבר לא קיימות – וכל השבחים מגיעים לכוחות היבשה.
ועדיין, חשוב להדגיש כי המשימה טרם הושלמה: שוג'אעייה ויעדים נוספים עוד לפנינו - אלו אולי המקומות החזקים ביותר ברצועה ונותרו גדודים נוספים שצריך להכריע. יש עוד עבודה לבצע.
בהקשר הזה, הצבא יכול להאיץ את הקצב. צה"ל נמצא במומנטום והוא צריך לנצל את ההצלחה שלו: ברגע שמצטבר סף כישלונות מסוים של האויב - אסור לתת לו להתאושש. אסור להעניק לו הפסקת אש שתאפשר לו לארגן מחדש את הקווים שלו. יש להבחין בין הפסקות אש לבין הפוגות קצרות לטובת שחרור בני הערובה שלנו. כעת מזהים איזושהי האטה של כוחות צה"ל, שיכולה להיות האטה מסוכנת עד כדי דשדוש. את המהלך הזה צריך להאיץ ולהחיש קדימה, כי אין לנו את כל הזמן שבעולם.
את הישראלים בעזה יש להגדיר "בני ערובה", זהו מושג מדויק יותר "משבויים" או "חטופים" - מכיוון שהם מוחזקים כעירבון לשני דברים שחמאס רוצה: האסירים הפלסטינים שבידי ישראל והבטחת שרידותו. כדי להגיע למטרה האולטימטיבית הזאת מבחינתו, הוא דורש הפסקת אש. את זה אסור לתת לו. לכן, מה שמדובר בו עכשיו אלו הפוגות ארוכות יותר או פחות. האינטרס הישראלי הוא להשיג מקסימום בני ערובה שלנו תמורת מינימום אסירים פלסטינים שנשחרר ומינימום קטעי זמן של הפוגות במלחמה.
מדובר במשא ומתן מורכב מאוד, האנשים הכי טובים שיש בעניין הזה עוסקים בכל הפרטים כעת. מה שייסגר בעסקה הראשונה יהווה את הכללים שיעצבו את העסקאות הבאות. לכן, עלינו להיות קרי רוח ולהימנע מטעויות.
הפעילות המדינית בצפון נדרשת כבר עכשיו
בצפון מתנהלת מערכה מול חיזבאללה. מדובר בלחימה מתחת לסף המלחמה - שבה אנחנו גם מגיבים לפעילות של חיזבאללה וגם יוזמים. הם עדיין מתירים לארגונים פלסטיניים לירות לישראל, כפי שקרה ביממה האחרונה. את הדבר הזה ניתן לנצל להישג מול כוח רדואן (יחידת העילית של ארגון הטרור) – שייתכן ונצליח להגיע אליו.
ברורה לכולם העובדה שאי אפשר יהיה לחזור למציאות שהייתה. צריך להחזיר את התושבים לצפון, אך זו תהיה בעיה לחזור לשם כשהמציאות לא השתנתה מן היסוד.
לכן, צריך להבהיר - חבל על הזמן שישראל מבזבזת עכשיו. חשוב לסדר את ניהול המערכה, כך שהיא תוביל לשינוי אמיתי בשטח. וחשוב מכך - צריך לנווט את המערכה בליווי עשייה מדינית. את הלחץ המדיני שכבר מתנהל צריך לתרגם ללחץ מדיני עולמי שאומר את המסר הפשוט: לא נוכל להסכים לנוכחות של חיזבאללה על הגדר.
חשוב שארצות הברית והקהילה הבין-לאומית יבינו שאם הן רוצות יציבות במזרח התיכון ולמנוע מערכה, עליהן לפעול לאכיפת החלטת מועצת הביטחון של האו"ם 1701 (שלפיה כוח או"ם וצבא לבנון אמורים למנוע מחיזבאללה לפעול בדרום המדינה בהתאם להחלטת הפסקת האש עם ישראל בתום מלחמת לבנון השנייה). אחרת, לא תהיה לנו ברירה - ומתישהו בעתיד נצטרך לשנות את הדברים בעצמנו, כפי שאנחנו יודעים.
>> אלוף (במיל') תמיר הימן הוא ראש אמ"ן לשעבר, כיום מנהל המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS)