בשנים האחרונות ראתה ישראל בקטאר שחקן מייצב וקונסטרוקטיבי בעזה, ואפשרה לאמירות הקטנה להזרים סכומי כסף גדולים לצרכים אזרחיים ברצועה. בעקבות התנפצות קונספציית "תמריצים כלכליים תמורת שקט" מול חמאס, ולנוכח התמיכה הכספית, לוגיסטית, מדינית ותעמולתית שקטאר מספקת לארגון הטרור הרצחני, על ישראל, ארצות הברית וכלל מדינות המערב לשנות את גישתן כלפי קטאר.

חשוב לזכור - המטרה העליונה של קטאר בתיווך בעניין בני הערובה המוחזקים בידי חמאס היא לשמר את ארגון הטרור ואת המשך שליטתו בעזה. קטאר משתמשת במשא ומתן על שחרור החטופים הן כדי לזכות בנקודות מול ארצות הברית ואירופה, והן כדי להפעיל לחץ על ישראל לצמצם או להשהות את המבצע בעזה. אולם, ככל שיופעל יותר לחץ על קטאר, והיא תעמוד בפני הצורך לבחור באופן ברור בין הפגנת נִכסיוּת למערב לבין המשך התמיכה בחמאס, היא תפעל ביתר נמרצות ואפקטיביות לשחרור החטופים.

קטאר מארחת את מטה חמאס בחו"ל ומנהיגי חמאס מאז 2012, ומימנה את ארגון הטרור עוד לפני כן. ב-18 באוקטובר, ארצות הברית הטילה סנקציות על בכיר חמאס המתגורר בקטאר, שהיה מעורב בהעברת עשרות מיליוני דולרים לחמאס ברצועה, כולל לזרוע הצבאית של הארגון. בשבת השחורה, בעוד מחבלי חמאס רוצחים, אונסים וחוטפים ישראלים, משרד החוץ הקטארי פרסם הודעה המאשימה את ישראל באופן בלעדי במתרחש.

חטופים ישראלים בעזה, הפגנה, מחאה (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)
לגבות מחיר מקטאר - ככל שהנושא יימשך, כך האמירות תיפגע כלכלית, ארכיון | צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

רשת אל-ג'זירה הקטארית מהווה זרוע להפצת תעמולה ארסית נגד ישראל ונגד מדינות הסכמי אברהם. במלחמה הנוכחית היא הגורם הדומיננטי בשילהוב היצרים נגד ישראל באמצעות שידורים בלתי פוסקים מבתי החולים בעזה, תוך התמקדות בפגיעות בילדים ובנשים ובאמצעות שיווק מסרי חמאס. יתרה מזאת,  כל מי שצופה באל-ג'זירה בערבית רואה כיצד הרשת מדווחת בזמן אמת על תנועת כוחותינו בשטח, מה שבוודאי יוכל לתרום מידע רלוונטי למפקדי חמאס.

בה בעת, קטאר מתקרבת לארצות הברית ומדינות אירופה. היא מארחת את הבסיסים הצבאיים החשובים ביותר של ארצות הברית במזרח התיכון. קשרי המסחר שלה עם מדינות כגון בריטניה, צרפת, איטליה וגרמניה הולכים ומעמיקים, במיוחד לאור רצונה של אירופה למצוא אלטרנטיבות לגז הרוסי. בינואר 2022, ארצות הברית העניקה לקטאר את המעמד הרשמי של "בעלת ברית מרכזית שאינה חברה בנאט"ו".

אירועי שביעי באוקטובר מחייבים את ישראל ומדינות המערב להתייחס לא רק לחמאס-דאעש שהתפתח ברצועת עזה, אלא גם לחסות שארגון זה מקבל מקטאר. ביקורת זו מצטרפת לביקורת אירופית בעניין מותם של אלפי עובדים זרים בקטאר בעקבות תנאי עבודה זוועתיים, ובעניין התנכלות הרשויות הקטאריות לקהילת הלהט"ב. קטאר רגישה מאד לתדמיתה הבין-לאומית, דבר שהוביל להסתבכותה בפרשת שוחד לכאורה לחברי פרלמנט אירופי המכונה "קטאר-גייט".

הפגנות פרו פלסטיניות בדוחא, קטאר (צילום: רויטרס)
הבית הכלכלי והמדיני של חמאס, הפגנה פרו-פלסטינית בדוחא שבקטאר | צילום: רויטרס

גם כיום יש גורמים במערכת הישראלית והבין-לאומית שמתעקשים לראות בקטאר שחקן חיובי ורצוי, גם בהקשר המשא ומתן לשחרור החטופים וגם בהקשר של פתרונות עתידיים לעזה שלאחר המלחמה. זוהי טעות קשה. קטאר איננה מתווכת נייטרלית והאינטרס המרכזי שלה הוא שרידותו של חמאס. הגיע הזמן לשנות את המדיניות מול קטאר. יש לדרוש מארצות הברית להפעיל כלפיה גם "מקלות" ולא רק "גזרים". יש לתבוע מקטאר לגרש לאלתר את מנהיגי חמאס שבשטחה ולראות את אלה כיעדים לפגיעה ממוקדת מצד ישראל.

יש לתבוע מוושינגטון לבחון מחדש את יחסיה עם קטאר, ובמסגרת הלחץ עליה לשקול השעיה של הסכמים כלכליים, דיפלומטיים וצבאיים, ובחינת אפשרויות להעברת הבסיסים האמריקנים לאיחוד האמירויות או לסעודיה, דבר שיוכל לתרום גם לתהליכי הנורמליזציה באזור. יש לעודד את המגזר העסקי והאזרחי, מוסדות אקדמיים וארגוני ספורט לסרב להשתתף באירועים בחסות קטארית עד שכלל החטופים ישוחררו. יש לסייע למשפטנים להגיש תביעות נגד קטאר בשם קורבנות הטרור חמאס. אם קטאר לא תפעל באופן אפקטיבי לשחרור החטופים, ותמשיך לתמוך ולארח את חמאס, על ארצות הברית לבחון החלפת מעמדה של קטאר כ"בעלת ברית מרכזית" למעמד של "מדינה תומכת טרור".

כמו כן, על ישראל להבהיר שאם קטאר לא "תספק את הסחורה" בעניין החטופים, ולא תנתק את קשריה עם חמאס, לא יהיה לה שום תפקיד בזירה העזתית, גם ביום שאחרי. במציאות החדשה של אחרי ה-7 באוקטובר, אסור לישראל ולמדינות העולם הנאור להעלים עין מהצביעות של מדינה שמתיימרת להיות גורם אחראי במרחב ובעלת ברית של המערב, אך בפועל מהווה משענתו הנאמנה של חמאס-דאעש.

>>> מאיר בן שבת הוא ראש המל"ל לשעבר, כיום ראש מכון משגב לביטחון לאומי ולאסטרטגיה ציונית. אשר פרדמן הוא עמית מחקר בכיר במכון משגב לביטחון לאומי ולאסטרטגיה ציונית