"הם הגיעו אליי לבושים אזרחי. חמושים באקדחים. הם אפילו לא צריכים היו להציג עצמם. מיד ידעתי שמדובר באנשי גדודי אל-קסאם. הם הכניסו אותי לרכב אזרחי וכיסו את עיניי. התחלנו לנסוע. לפי הדרך ידעתי שלוקחים אותי לבית החולים שיפא. הוליכו אותי לחדר חקירות. שם חיכה לי חוקר סדיסט שקשר לולאה על צווארי ואיים להשליך אותי מהכיסא עליו עמדתי. החקירות לא נגמרו. היו שם מכות, סטירות, מה לא. ביקשו שאודה על פשעים שקשורים לישראל שלא ביצעתי. אחרי ימים ארוכים של חקירות שוחררתי, אבל מאז אני לא מעז להתקרב לבית החולים הארור הזה"
את הסיפור הזה, שהתרחש לפני פחות מעשור, שמעתי לפני כמה שנים ממקור עזתי שלי. אדם קרוב אליי ביותר. הוא לא העז לספר לי על זה בטלפון, אלא רק כשנפגשנו מחוץ לעזה. הוא לא יכול היה לזייף את הטראומה. כשדיבר על החקירות בשיפא, הוא נרעד. סוד גלוי הוא בעזה ששיפא ושלטון חמאס - חד הם.
גם ישראל יודעת את זה. רק לאחרונה הוצגה על ידי דובר צה"ל מצגת שמפרטת לכאורה את המתקנים והמפקדות הסמויות ששוכנות במחשכי בית החולים. בשבועות האחרונים שיפא פומפם על ידי מערכת הביטחון והדרג המדיני כסמל הציניות של חמאס: ארגון טרור רצחני שפועל מתוך הקרביים של בית חולים, מנצל את העובדה שישראל לא יכולה לתקוף מתקן רפואי.
ככל שנקף הזמן, ברור היה שישראל מסמנת את המקום כמטרה, פרקטית אבל לא פחות חשוב מזה - גם סמלית. תקיעת דגל ישראל בשיפא הפכה ממעשה בלתי נתפס עד לאחרונה, למשהו שכמעט אי אפשר היה להימנע ממנו. זו כנראה המפקדה היחידה של חמאס שמוכרת גם לציבור הרחב. ומי שנכנס לעזה כדי להרוס את חמאס לא יכול להימנע מביקור במקום.
במקביל, מי שעוקב אחר התקשורת הערבית וזעקות החמאס שיוצאות שם ודאי מכיר את "קמפיין בתי החולים". בשבועות האחרונים עזה והתקשורת הערבית מפמפמות, כל אחת מן הפוזיציה שלה, את התמונות מבתי החולים וזעקות הגעוואלד נשמעות בכל בירה ערבית, ולעיתים גם מעבר אליהם. כל הפצרות ישראל מצוות בית החולים להתפנות, הבקשות ממנהלי המתחם לעזוב יחד עם החולים והאזרחים החוסים במקום, לצד האלטרנטיבות שהוצעו - נפלו על אוזניים ערלות. פשוט כי האינטרס החמאסי מנוגד לעזיבת המגנים האנושיים הללו.
ככל שמתקדמים הדיווחים על עסקת חטופים קרבה, ברור היה שישראל מבקשת להספיק, עוד לפני הפסקת האש שתתלווה לעסקה, להגיע להישג ויזואלי ברור, צלול כבדולח. הממצאים בבית החולים רנתיסי שהציג השבוע דובר צה"ל היו, כך קיוו בישראל, פרומו חיוור לעומת מה שיתגלה בשיפא. במנהרות הטרור שמתחת לבית החולים, האמינו פה, ימצאו, גם אם לא חטופים, לגיטימציה בין-לאומית ואמריקנית בפרט להמשיך ולהכות בחמאס.
אבל יש פה הימור ישראלי גדול. אחרי שישראל טענה בפני כל העולם שהמקום משמש כאחד ממרכזי הפיקוד והשליטה של חמאס - ויצרה בילד-אפ גדול מאוד סביבו, צה"ל החל לחפש אחר האקדח המעשן, או "הגביע הקדוש" של הממצאים. זה שאמור לסתום את פיות המתנגדים וכלי התקשורת שלהם, מה-BBC ועד אל-ג'זירה. זה שאמור להבטיח לישראל לגיטימציה להמשך המלחמה, גם בתוך בתי החולים. ולא - אין הכוונה כרגע למדים, רובים או מפות שנתגלו עד כה, אלא למשהו משמעותי הרבה יותר. נכון הדבר שלחמאס היה זמן רב להתכונן לכניסה, להעלים ראיות ולברוח משם, ועדיין - הרבה מאוד מונח כאן על כף המאזניים.
נזכיר - שיפא הוא מתחם ענק, קומפלקס של בניינים שאכלס עד לפני כמה ימים למעלה מ-50 אלף בני אדם, מרביתם אזרחים שנמלטו לתחומו. אפשר להניח שהחיפושים יימשכו לאורך זמן ארוך, אבל אין להמעיט בחשיבות הממצאים שכרגע מחפשים בליבו של הסמל התקשורתי הגדול ביותר של חמאס שנבנה כאן. שני רק לסמל אחר שכנראה כבר מזמן לא נמצא שם (אם היה בכלל) - ראשו של יחיא סינוואר.