כבר יותר מחודש מאז פרצה המלחמה, ולכולנו ברור (אם יש משהו שבכלל יכול להיות ברור במצב הזה) שהסוף לא קרוב. כל מי שממהר לסכם ולתת ציונים חייב להתאזר בסבלנות, או לפחות לדעת שכרגע כל סיכום הוא מוקדם מדי. ובכל זאת, עבר מספיק זמן כדי לבחון לפחות תחום אחד שהדאיג כאן רבים – התנהלות ערביי ישראל בזמן המלחמה.

מיד אחרי ה-7 באוקטובר הועלו לא מעט חששות ותחזיות קודרות שדיברו על זירה פנימית, על אינתיפאדה מבית ואלימות חסרת תקדים בערים המעורבות. באופן לא מפתיע, מי שהוביל את התחזיות היה השר בן גביר, שהצהיר "לדעתי שומר החומות 2 כבר בפתח". אז לא, "שומר החומות 2" לא הגיע, וגם לא ממש היה בפתח, לאכזבתם של כמה קיצוניים יהודים וערבים, למרות שישנו כבר גל שנאה חדש כלפי ישראל והיהודים. בסך הכול כמות התקריות (שוב, נכון לעכשיו – הרי מי מסוגל כבר לחזות משהו בארץ הזו) הייתה מינורית, ומה שבלט בשטח זו דווקא מעורבות של ערבים ישראליים במאמץ בעורף, כולל תרומות וסיוע לאזרחים שפונו מהדרום.

בימים האחרונים אנחנו שומעים מחמאות מלאות התלהבות על הציבור הערבי, והשקט ששורר בתוך ישראל ומאפשר לנו להתרכז בשאר החזיתות הבוערות. אז ראשית – אני לא חושב שמגיע פרס על כך שלא מפרים את החוק, ולא מייצרים פרובוקציות אלימות באמצע מלחמה. ערביי ישראל הם אזרחים שמהווים כחמישית מתושבי המדינה הזו, ואני לרגע לא מצפה שיתמכו באויבים הגדולים ביותר שלה, שהתבררו כמפלצות מחרידות במיוחד, אפילו אם הם ערבים כמותם.

גם בתור אזרחים שווי זכויות (עובדה שטועני ה"אפרטהייד" מחו"ל מתקשים להתמודד איתה), הסיטואציה בישראל כיום היא רגישה עבור הערבים. רבים מהם לא עובדים בשבועות האחרונים בגלל החשש להגיע לריכוזים יהודיים ולהזדהות כערבים. הם מספרים על חשש פיזי לשלומם, וגם על תחושת אי-נוחות לאור היותם ערבים מוסלמים בתקופה כזו. גם חלק מאלו שכן רוצים לעבוד נתקלים בבעיה: הרבה מאוד יישובים ומקומות לא מאפשרים לערבים להיכנס. שליחים, נהגי מוניות, פועלי בניין (שכמה עיריות הודיעו שהם פשוט לא יכולים לעבוד יותר), נותני שירות ושכירים – רבים וטובים שרק רוצים להתפרנס בשקט ובכבוד, חלקם אפילו עובדים שנים רבות באותו יישוב, מוצאים את שערי החברה היהודית סגורים בפניהם.

בחודש האחרון אני מרבה ללון ביישוב שבו בתי גרה. כשלקחתי את דוד, הנכד המתוק שלי, לגן הילדים, קיבלה את פנינו אישה ערבייה מוואדי-ערה שאי אפשר היה לטעות בלבוש שלה. מתברר שזו אחת הגננות האהובות ביישוב, והחיבה שלה כלפי הילדים והמבוגרים נתפסת כדבר טבעי. נכון, תמיד יהיה מרחק מסוים בין יהודים לערבים, אבל זו הדוגמה שאנחנו רוצים וצריכים לראות כאן בממדים גדולים יותר. אפשר להבין את החשש מערבים, ואחרי אותה שבת כמעט כל פחד או חרדה הם מוצדקים, אבל כמעט שני מיליון ערבים חיים כאן בתוך ישראל (כולל מזרח ירושלים), ואנחנו חייבים למצוא דרך לקרב אותם אלינו.

חמאס=דאעש? תוכיחו, גם בישראל

ועם כל זה, עדיין ישנם מאות ואולי אלפים מערביי ישראל שהביעו באופן גלוי ופומבי תמיכה בחמאס אחרי הטבח בדרום. אני לא מדבר על הזדהות עם הסבל של תושבי עזה ועצב על כמות ההרוגים הגבוהה ברצועה, אלא ממש על תמיכה במעשים הלא-אנושיים של אותם מחבלים מתועבים, כשהדם של הקורבנות עוד לא יבש. תמיכה כזו היא כמובן חרפה עבור כל בן אדם בעל מצפון ולב, בלי קשר לשיוך הדתי והלאומי שלו, אבל במקרה של אנשים שחיים בתוכנו, ששותפים לאותה מערכת אזרחית, התמיכה הזו היא כבר מסוכנת. זהו מקרה שבו התגובה מהבטן והתגובה מהראש צריכות להיות זהות: עונש נחרץ, כבד, חסר רחמים ופשרות. אותם עלובי נפש - סטודנטים, עובדים בשירות הציבורי, עיתונאים, ולתדהמתי אפילו פה ושם חברי הקהילה הרפואית שמביעים הזדהות ועידוד לטבח, חייבים להיעצר ולהיזרק לשנים רבות בכלא.

כן, אני יודע שיש חוק במדינה שלא מאפשר זאת, אבל בפעם האחרונה שבדקתי יש גם פרלמנט שיכול לשנות את החוקים, ובטח שלהחמיר ענישה על עבירות של הסתה. זה לא קשור לרפורמה ולא מצב הקואליציה – פעולה מהירה ויעילה יכולה לשנות כאן את המציאות.

אני לא מחפש נקמה – תפקידה של ענישה מיוחדת שכזו, שתשלח לכלא מעלי פוסטים ומשתפי ציוצים לתקופות שתואמות פשעי אלימות חמורים, הוא לא רק להתריע, אלא לשדר מסר לכל תושבי ישראל: לא נסכים ולא נאפשר לחמאס לתקוע כאן יתד ולהרים ראש. לא קצת, לא בשוליים, לא בכלל. אירועים כאלו לא יכולים להסתיים בוועדת המשמעת של האוניברסיטה או בהשעיה מהעבודה בחנות. אם סטודנט מעודד את הרוצחים כמה שעות אחרי הטבח, אם בלוגרית מייחלת להמשך הרצחנות ושמחה על הזוועות, אז בפעם הבאה הם יארגנו הפגנות אלימות, ובפעם שאחריה הם כבר יוכלו לרצוח בעצמם. לא פחות.

כשאנחנו מפרסמים ברחבי העולם את המסר הכול כך נכון "חמאס זה דאעש", אנחנו חייבים להפנים אותו בעצמנו, ולא רק ביחס למה שקורה מעבר לגבול הרצועה. זו לא תנועה לאומית-פלסטינית כמו ביהודה ושומרון, אלא תנועת ג'יהאד איסלאמיסטית חסרת גבולות, ומפלצת שאסור להאכיל. אנחנו רואים את המראות המזעזעים מכל העולם החופשי, כאשר בהפגנות נישאים דגלי חמאס שחוברים למסרים אנטישמיים מחרידים. אנחנו דורשים מאותן ממשלות לפעול בנחרצות נגדם. בואו נתחיל עם זה קודם כל אצלנו.