שעות לפני שעברה אתמול (שישי) הקבוצה הראשונה של החטופים המשוחררים במעבר רפיח, התייצב במקום שר החוץ החדש של בריטניה, ראש הממשלה לשעבר דיוויד קמרון. אחרי שקרא לשחרור כל החטופים הישראלים, קמרון פירט בגאווה את הסיוע שמעבירה ממשלתו לתושבי עזה, דרך מצרים. "זה חיוני להגן על אזרחים מפני נזק, ואנחנו בודקים את כל הצינורות שבהם אפשר יהיה להכניס סיוע לתוך עזה, כולל נתיבי אוויר, ים ויבשה", הדגיש הפוליטיקאי הבריטי המנוסה, שהממשלה שבה הוא חבר התייצבה לצד מדינת ישראל באופן בולט ונחרץ למול מתקפת הטרור הרצחנית של שבעה באוקטובר.
מאז שצה"ל התעשת והחל לפעול במלוא כוחו בתוך רצועת עזה כדי למלא את הנחיית הדרג המדיני למוטט את שלטון חמאס בעזה ולהחזיר את כל החטופים, קוראות בעלות בריתה של ישראל, ובראשן ארצות הברית, לאפשר מעבר סדיר של סיוע הומניטרי עבור תושבי הרצועה. תמונות ההרס שמציפות את התקשורת הממוסדת ברחבי העולם ומהודהדות ברשתות החברתיות מעוררות גל של ביקורת ציבורית חריפה נגד פעולת צה"ל, נגד מדינת ישראל ונגד יהודים בכלל. האנטישמיות מרימה ראש ומנהיגים רבים חוששים מדעת הקהל בבית.
הישראלים, לעומת העולם, לא נחשפים להרס האדיר בעזה, לקברי האחים שבהם מובאים לקבורה אלפי ההרוגים ולהתראות ארגון הבריאות העולמי וארגוני זכויות אדם על סכנה מוחשית לחייהם של עוד מאות אלפים. דיפלומט בכיר שמייצג בעלת ברית חשובה של ישראל בימים האלה אמר לנו לפני ימים אחדים שארצו לא תוכל להמשיך לתמוך בישראל לאורך זמן אם המצב ההומניטרי בעזה לא ישתפר. הוא התריע מהחורף שעומד בפתח, ממערכות המים והביוב המקרטעות - ומחשש הולך וגובר להתפרצות של מגפות.
בצל החששות הללו, בעלות בריתה של מדינת ישראל נשמו לרווחה כשהופסקה האש בעזה ומשאיות הסיוע החלו לנוע פנימה. כן, הן גם שמחו בשמחתנו על כך שעסקת שחרור החטופים יוצאת לדרכה, והן יברכו בלהט על כל הארכה במתווה הקיים. אצלנו מכנים זאת הפוגה, שם רוצים הפסקה - הפסקת אש מלאה. בכך, הן מוצאות את עצמן בצד של החמאס. כל הצעה כזו שתגיעה מסינוואר תתקבל בשמחה, והלחץ על ישראל להפוך את ההפוגה להפסקת אש קבועה - יילך ויגבר.
כדי להשיב ללחץ הזה, על ישראל להציג לצד המערכה הצבאית גם יוזמה מדינית. עליה לתאם עם בעל בריתנו העיקרי, נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן, מה היא מתכננת לעזה ביום שאחרי. עד כה המהלך הצבאי הישראלי נטול ממד מדיני, וזו בטן רכה שעלולה לפגוע בהמשך המערכה. בשלב הזה נטל ההוכחה הוא על ישראל, ואם היא תעמוד בו - הוא ישרת אותה. שכן למרות המכה שניחתה עלינו באותה שבת ארורה, ישראל עדיין נתפשת כצד החזק במשוואה.