עם תחילתו של המהלך הקרקעי, הארוך והקשה, שנועד לשים קץ לשלטון חמאס בעזה, החלו גם לעלות הצעות – בראש ובראשונה, בממסד מדיניות החוץ בוושינגטון, שאינו נוטה להותיר את משימת התכנון בידי ישראל - באשר ל-"יום שאחרי": כיצד לסייע לתושבי רצועת עזה לבנות מחדש בעקבות המלחמה. חלק מן הרעיונות עלולים להיות הרי אסון. מנגד, מבין אפשרויות שכולן בעייתיות (אין, במצב הנורא שיותיר חמאס, פתרונות קסם) יש מתווה שלדעתנו יש לו סיכוי טוב יותר להצליח.
אחד הרעיונות המוצלחים פחות, בלשון המעטה, הוא להשיב את הרשות הפלסטינית, השולטת (בדוחק) ברמאללה ובשטחי A באיו"ש, לסמכויות שהיו לה בעזה לפני ההפיכה שביצע חמאס ב-2007. מכוני מחקר בוושינגטון מרבים להפריח רעיון זה של השבת הרשות כפתרון הראוי לעזה שלאחר תבוסת חמאס. על פי גרסה שדלפה לעיתונות, זהו גם אחד הרעיונות שנבחנו בטיוטה של מסמך מדיניות שהוכנה במשרד החוץ בירושלים. בראיה האידיאולוגית של מי שתומכים בכך, חזרתה של הרשות הפלסטינית לעזה היא צעד בכיוון הנכון משום שהיא מציגה "אופק מדיני", המונח שהממסד הוושינגטוני משתמש בו לתיאור הקמתה של מדינה פלסטינית אחודה באיו"ש ועזה, במסגרת "פתרון שתי המדינות".
דא עקא, שכול תכנון באשר ליום שאחרי המלחמה בעזה חייב להתמקד בגורמים שיש להם יכולת מעשית לשקם את הרצועה, ולוודא שלא תתדרדר שוב למחוזות של איום ואלימות - ולא להיסחף אחר תבניות אידיאולוגיות ותוכניות סרק אזוריות, שכולן כשלו בעבר.
בראש רשימת הגורמים האזוריים שאין להם יכולת מעשית כזו לסייע לעזה ניצבת הרשות הפלסטינית. לאחר הקמתה, מתוקף הסכמי אוסלו בין ישראל לאש"ף, הרשות הפלסטינית שלטה ברצועה בשנים 2007-1994. רמת השחיתות והכשל השלטוני שאפיינו אותה הייתה כה גבוהה שבבחירות הפרלמנטריות של 2006 תושבי עזה הצביעו עבור חמאס, למרות היותה של התנועה ארגון טרור שהוגדר כך גם על ידי ארצות הברית והאיחוד האירופי.
לאחר שאיבדה שליטה בעזה, הרשות הפלסטינית המשיכה להלכה לשלוט בשטחי A (ומנהלית, גם B) שתחת אחריותה באיו"ש – אך בפועל, איבדה את אחיזתה בחלקים חשובים של צפון השומרון לידי חמאס, הג'יהאד האיסלאמי הפלסטיני והתארגנויות מקומיות, וספק אם הייתה שורדת ללא ההתערבות הרצופה של צה"ל והשב"כ נגד גורמי הטרור בשטח. נכון שגם להיבטים בהתנהלותה של ישראל יש חלק באחריות להידרדרות מעמדה של הרשות, אך זו אינה סיבה להעמיס על שכמה של הרשות את המשימה הקשה מאד של שיקום בעזה – משימה שבה היא בוודאות תיכשל.
גם תומכי האפשרות של שיבת הרשות הפלסטינית לעזה מודים שהיא אינה כשירה לעמוד במשימה. הם מתייחסים, לפיכך, לברייה שטרם באה לעולם - רשות פלסטינית "משופרת", שעברה "רפורמה" וארגון מחדש, שהיא שתיקח על עצמה את האתגר. משופרת ומאורגנת מחדש – הכיצד? סלאם פיאד, מי שהיה ראש ממשלה ברשות (עד שהודח על ידי אבו-מאזן בשל מאמציו של פיאד להילחם בשחיתות...) כתב באחרונה שרשות פלסטינית מאורגנת מחדש צריכה לכלול ייצוב לחמאס ולרשות כדי ליהנות מאמינות רבה יותר בקרב הציבור הפלסטיני. עם כל הכבוד לפיאד – אחד המעטים שבאמת ניסו לשפר לדאוג באמת לעתיד הפלסטינים – יש להניח שישראל, לאחר שהביסה את חמאס בעזה, לא תתיר ליישות מדינית הכוללת את ארגוני הטרור לשוב ולהתבסס כשלטון ברצועה.
רעיון בלתי-ישים נוסף, הגם שהועלה מתוך מיטב הכוונות (בין היתר, במאמר של דניס רוס) הוא להפקיד את שיקום עזה בידי שותפותיה האזוריות של אמריקה – ערב הסעודית, איחוד האמירויות ובחרין, בין היתר. גם כאן, שאלת המבחן הקריטית נוגעת ליכולות. האם יש לאל ידן של מדינות אלה לעמוד באתגרי הביטחון והשיקום? ערב הסעודית התקשתה בניהול המלחמה בחות'ים בתימן, ובחרין ניצבת מעת לעת בפני תסיסה של הרוב השיעי. גם אם יסכימו לקבל על עצמן את המשימה (והדבר מוטל בספק), נראה שיהיה זה מהלך שיוביל את ידידותיה של ארצות הברית לנקודת כשל.
הפתרון המועדף והסביר לעזה שלאחר המלחמה צריך להישען על דגמים שנבחנו בהצלחה בעולם המעשה, לא התיאוריה, ועל מקורות סמכות שהוכיחו את עצמם במקומות אחרים. אלו כוללים כינון בעזה של תקופת מעבר (ארוכה, מבוקרת וסדורה) לקראת שלטון עצמי, בתמיכתה של נוכחות משימתית רב-לאומית שתסייע לעזתים. זו צריכה להיות מורכבת ממדינות שכבר הוכיחו שיש להן את היכולת הנדרשת במקומות אחרים (לדוגמה, כוח הייצוב בהובלת נאט"ו שפעל בבוסניה, או משלחת ההכשרה הרב-לאומית של המשטרה הפלסטינית, המנוהלת על ידי מתאם ביטחוני אמריקני). בהתאם לעומק החיסול של היכולות הצבאיות של חמאס, נוכחות משימתית זמנית זו תכלול כוחות חמושים בהיקף ניכר שיוכלו למלא תפקידי שיטור (Gendarmerie בלשון המקצועית) לצד מומחי שיקום מנוסים ממגוון מדינות שכבר פעלו באזורי סכסוך שלאחר מלחמה.
הבעיה העיקרית היא שאמריקה עצמה אינה מעוניינת ליטול על עצמה את ההובלה במשימה זו, ומעדיפה להעמיס אותה על שכמם של גורמים אחרים, בין אם רמאללה או ריאד – ובכך, שלא במתכוון, דוחקת בהם לעלות על מסלול המוביל לכישלון, על כל השלכותיו.
הרתיעה מובנת. הממשל האמריקני מתמודד עם כמה וכמה אתגרים נוספים במדיניות החוץ, כולל המלחמה באוקראינה. ממשל ביידן, בתבונה מבחינתו, בחר היחלץ ולהימנע משקיעה בבוץ האינסופי של סכסוכים במזרח התיכון, ובייחוד כאלה שאין להם השפעה ישרה על אינטרסי ליבה אמריקניים. ואם בהגנה על ישראל מדובר, הרי הנהגתה מתהדרת מאז ומתמיד כי תדע להגן על עצמה בכוחות עצמה.
אף על פי כן, ייצוב עזה הוא אכן אינטרס לאומי אמריקני חשוב, ולו בשל המחויבות רבת השנים לשתי שכנותיה של עזה – הן ישראל והן מצרים. לכן, משימה רב-לאומית לתקופת מעבר זמנית חייבת להיות מאורגנת ומונהגת בידי ארצות הברית – המעצמה שאין לה תחליף ככוח המעצב בזירה הבין-לאומית. בה בעת, היא צריכה לכלול מדינות אחרות עם יכולת מוכחת לתרום באופן אפקטיבי לביטחון ולשיקום. תרומתן של מדינות האזור תהיה במימון ובגיבוי מדיני.
זו היא האפשרות המועדפת לעזה ביום שאחרי המלחמה. אם תתוכנן כראוי, וחשוב עוד יותר, אם יגויסו לכך בקפידה הכוחות הנכונים והמתאימים, משימתם תוגדר היטב ובבהירות, והמדינות התורמות ינהלו מעקב קפדני מעת לעת אחרי הביצוע בשטח, היא יכולה להימנע מן השקיעה האופיינית בביצה – כך שלא תהפוך לעוד נטל הטורד את מנוחתה של ארצות הברית ומקשה עליה להתמקד ביעדיה החשובים יותר, באירופה ומזרח אסיה מול רוסיה וסין.
בתום תקופת המעבר, על פי אמות מידה שיוגדרו בכתב המנדט של המסגרת המשימתית, העזתים יוכלו לבחור אם רצונם למצוא את מקומם תחת כנפי הרשות הפלסטינית או במסגרת אחרת. זו החלטה שהם יצטרכו לקבל, לאחר שנשענו על התמיכה הבין-לאומית הנאותה. המסלול למתן מענה מוגדר כאן: השאלה היא אם הגורמים המתאימים בממשלת ישראל ובממשל בוושינגטון מוכנים להתמודד עכשיו עם האתגר, בתכנון קפדני ומפורט מראש – או שמא יעדיפו לדחות את החלטותיהם, ולהסתכן בכך שיגיעו בבוא העת למצב שבו ייאלצו לעמוד בפני אסון רחב-היקף שלאחר מעשה.
>>> רוברט סילברמן הוא דיפלומט אמריקני בכיר לשעבר, מרצה במרכז האקדמי שלם, עמית במכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון, נשיא ארגון IJMA (שותפות יהודית-מוסלמית בארה"ב) ועורך ראשי של כתב העת The Jerusalem Strategic Tribune
>>> ד"ר ערן לרמן שימש כסגן ראש המועצה לביטחון לאומי (המל"ל) וכבכיר באמ"ן
(המאמר התפרסם בגרסה באנגלית ב-2 בנובמבר, 2023, ב-National Interest)