ביטחון כוחותינו קודם למניעת סיכונים לאוכלוסייה
קו ההגנה הראשון של חמאס נשבר. רצועת עזה מבותרת לשניים. העיר עזה מכותרת. השלב שלפנינו – הטיהור - קשה ומסוכן. למפקדי צה"ל יש את הידע, המיומנות, השיטות והכלים הנדרשים לכך. הם לא זקוקים לעצות. במקום זאת, נכון להמשיך לגבות אותם. במיוחד בהחלטות שבהן תינתן עדיפות להקטנת הסיכון לכוחותינו גם במחיר של הגדלת הסיכון לפגיעה באוכלוסייה ושל הביקורת המדינית שתיגרם עקב זאת.
בתי החולים בעזה – מוטב מוקדם מאשר מאוחר
ככל שבתי החולים בעזה משמשים כמפקדות, מספקים מחסה לפעילי-חמאס וערוץ אספקה שוטפת עבורם - מוטב להקדים לפעול נגדם. מרגע שניתנה התרעה ויש חלופות למתן הטיפול הרפואי, כל דחייה היא בעוכרינו. היא תאפשר לאויב לנהל בבטחה את המערכה ולהכווין את הפגיעה בכוחותינו שיפעלו באזורים הסמוכים. מאחר שבכל מקרה נצטרך לטפל בהם, עדיף לעשות זאת מוקדם ולהימנע מהנזקים האפשריים עקב דחייה.
מיטוט שלטון חמאס
לתקוף בעזה את גורמי המשטרה, משרדי הממשלה, עיריות וגורמי ביטחון הפנים של חמאס - יש לגרום לכך שחמאס לא יהיה מסוגל לתת שירותים כלשהם לאזרחיו, או לאכוף את הנחיותיו עליהם. זהו הביטוי המעשי של הקביעה "מיטוט שלטון חמאס".
שיתוק האינטרנט בעזה: לחלוטין ולא לסירוגין!
זה חיוני כדי לשבש את שליטת חמאס, למנוע תיאום יעיל בין מנגנוני השלטון, להפריע במאמצי התעמולה, להגביר את הבלבול בשטח ולמנוע זרימת מידע שיפריע ואולי אפילו יסכן את כוחותינו בשטח. ההפסקות לסירוגין אינן מייצרות את ההשפעה הזו. גם אם יש בהפעלתו יתרונות, הם בטלים ביחס לחסרונות. ניתוק האינטרנט יגביר את הכאוס ברצועה. הערפל יהיה סמיך יותר, אך לא צריך לחשוש מכך. הכאוס הוא שלב בלתי נמנע בדרך למציאות החדשה בעזה.
הפוגות הומניטריות - סכנה לכוחותינו
חמאס ינצל את הפסקת האש כדי להיערך ולפגוע בכוחותינו. הפסקת האש תאפשר לשפר את התמונה שבידיו, לזהות נקודות תורפה והזדמנויות מול כוחותינו, למלכד מבנים וצירי תנועה, לשנע לוחמים ואמצעים. כזכור, במהלך "צוק איתן" שילמנו מחיר דמים יקר בהפוגה הומניטרית שהתקיימה בחסות האו"ם. לכל הפחות כאשר חטופינו מוחזקים ברצועת עזה, ללא גישה של הצלב האדום וללא זכויות הומניטריות בסיסיות, לא נכון לאפשר הפוגות כאלה.
לעצב מיידית פרימטר ביטחוני חדש
יש לפעול להרחקה משמעותית של קו המגע הנוכחי לאורך כל גבול הרצועה ולתפוס גם את שטחי התוחמת הצפונית. יש לכך חשיבות ביטחונית עליונה ליום שאחרי וזה גם יהיה חלק מהמחיר על ההתקפה נגדנו. חשוב לעשות זאת כעת כחלק מעיצוב המציאות החדשה.
העיסוק ביום שאחרי – מוקדם ומזיק
משדר לאויב שהמלחמה בדרך לסיום ומחזק את רוחו ואת עמידתו, עלול לשדר לכוחותינו מסר זהה ולפגוע במומנטום החיובי. יש בו פוטנציאל למחלוקת תפיסתית פנימית ולפגוע בלכידות הקיימת, טומן בחובו גם פוטנציאל למחלוקות גם עם ארצות הברית, מדינות המערב ומדינות האזור והכי חשוב: היום שאחרי תלוי בגודל ההישג הצבאי שיושג, בדינמיקה ובהזדמנויות שיווצרו בעקבותיו - אי אפשר לחזות את כל זה כבר עתה. לכן, נכון להתמקד במלחמה ורק במלחמה, ולהסתפק בהבהרה כי "ביום שאחרי" לא יהיו: שלטון חמאס, איום צבאי על ישראל, אחריות ישראלית לנושאים האזרחיים ומגבלות על פעילות ביטחונית-ישראלית.
מלחמה בחמאס גם ביו"ש: להמשיך במלוא המרץ
דבר זה חיוני כדי למנוע פיגועי השראה או נקם, זה נחוץ גם כדי לרסק את התשתיות וזה חשוב גם כדי להנחיל את התפיסה – ישראל תרדוף את חמאס בכל מקום כל הזמן! במציאות הנוכחית נכון למנוע כניסת פלסטינים לעבודה בישראל או לאזורי התעשיה ביו"ש.
בעולם ובאזור מצפים להכנעה מוחלטת של חמאס
"אם המלחמה תסתיים ללא השמדת חמאס, זה יהיה ניצחון לחמאס ותבוסה לישראל ולעולם החופשי" – כך אמר העיתונאי הסעודי עבד אל-עזיז אל-ח'מיס בריאיון לכאן 11. הוא ביטא בכך את ציפייתם של מנהיגים רבים, בעולם ובאזור. גם כאלה שבפומבי יביעו עמדה הפוכה. ישראל אומנם נלחמת את מלחמתה, אך זוהי גם מלחמתם של כל מי שחרדים מפני החמאס-הדעאשי המפלצתי. חלון הזמנים המדיני לפעולת צה"ל יושפע גם מהנחישות שישראל תפגין בהשגת המטרות!
רוח צה"ל – "אחריי!"
הגעת הרמטכ"ל הרצי הלוי לעזה בעיצומם של הקרבות, כמו גם המעורבות העמוקה והנוכחות של דרג הפיקוד הבכיר בזירת הלחימה, נוסכת ביטחון בלוחמים, משדרת אמונה, נחישות, דוגמה אישית ומנהיגות. לא רק חיילינו מבחינים בכך. גם מחבלי חמאס, שנשלחים אל מותם בשעה שמפקדיהם הבכירים מתחבאים עמוק במנהרות או מאחורי גבם של אזרחים שנלקחו כמגן אנושי.
ועוד הערה, לסיום: הרוח הישראלית - תנצח
חודש חלף מאז התקפת הפתע הרצחנית של חמאס. ההתקפה תיצרב בתודעה הלאומית הקולקטיבית כאירוע מכונן, לשנות דור. ישראל שלאחר ה-7 באוקטובר לא תחזור להיות אותה מדינה. עודנו בעיצומו של הפרק הכואב. יידרש עוד זמן רב כדי לעכל את שאירע. לצד הרוע הבלתי נתפס, מתגלים עוד ועוד סיפורי גבורה, ביטויי התנדבות, גילויי אחווה ורעות מעוררי השראה.
בילדותה של כל אומה יש תקופה הירואית של נפילים, גיבורים בעלי שם, הופכי סדרי בראשית. כך גם באומתנו. גדלנו על סיפוריהם, התרפקנו על מנהיגותם. דור תש"ח היה לנו למופת וכך גם גיבורי ששת הימים ומחלצי החטופים באנטבה. מתוך התופת נגלה לעינינו גם גובה קומתו של דור תשפ"ד.
>>> מאיר בן שבת הוא ראש המל"ל לשעבר, כיום ראש מכון משגב לביטחון לאומי ואסטרטגיה ציונית