כבר כחודש וחצי נמשך המרי נגד בשאר אסד במחוז סווידא, כ-100 קילומטרים מהגולן. בפעם הראשונה נוטשים חצי מיליון הדרוזים שם את הניטרליות שבה דבקו מאז פרוץ מלחמת האזרחים בסוריה לפני יותר מ-12 שנה. זו נקודת מפנה ושעת כושר: נדרש כעת מאמץ משותף של המערב, מדינות המפרץ ובפרופיל נמוך גם ישראל כדי להפעיל מסדרון לסיוע הומניטרי מירדן, לאורך 2-3 ק"מ בלבד, אל הכפר הדרוזי הדרומי ביותר אל ענאת וממנו, במשאיות מקומיות עוד 50 ק"מ ללב הר הדרוזים. אין לאסד די כוחות בסביבה לעמוד מול מטריה אווירית של מטוסים מעטים, שתגן מהשחקים על הציר. שאם לא כן, יחניק אסד את הניסיון הדרוזי לנער את שליטתו.

ודאי! אינני פתי, בינתיים. אני כבר רואה גבות מורמות ותנועות ביטול של "מומחים" למיניהם ואי אלה אלופים בדימוס, ובכל זאת אני מבקש הקשבה באוזן כרויה.

בתמצית, הנה מה שמתרחש: המנהיג הרוחני של הר הדרוזים, שיח' חיכמת אל-היג'רי, איש זהיר שעמד תמיד בקשר עם המשטר, הכריז על האיראנים וחיזבאללה כ"כובשים" ופסק שיש לאסור עליהם ג'יהאד (מלחמת קודש), לא פחות. עשרות אלפי דרוזים מפגינים ברציפות בעיקר בשבתות (כמו בקפלן), מנתצים פסלים של אסד ותולשים מהקירות את דיוקנאותיו. ביום הולדתו של אסד שרו לו בכיכרות "ניפגש בהאג" (בית הדין לפושעי מלחמה). לסירוגין, הם עורכים השבתות וסוגרים את משרדי מפלגת ה"בעת". מיליציות דרוזיות, ובראשן "אנשי הכבוד", שייסד השיח' בעלוס בטרם חוסל ב-2015 על ידי שלוחי אסד, פועלות נגד כנופיות סמים וחבורות של דרוזים נאמני/סוכני שירותי הביטחון של אסד.

השיח' היג'רי
המנהיג הרוחני של הר הדרוזי, שיח' חיכמת אל-היג'רי

אסד, מצידו, נמנע מהפעלת כוח נגד הדרוזים. רק בתקרית אחד נהרגו שלושה מפגינים, וגם אז ללא הוראה מגבוה. הוא משתדל לייצר דו-שיח, להציע תערובת של פיתיונות ואיומים, ומשגר מסרים לדרוזים שהם עלולים לפתוח את השער לגורמים איסלאמיסטים קיצוניים דוגמת דאעש, שהרג כ-200 דרוזים במתקפת פתע ב-2018. הוא בונה על התלות המוחלטת של הר הדרוזים באספקת קמח, דלק ועוד מדמשק, ובכך שעשרות אלפי משפחות של עובדי המדינה עדיין נסמכות על משכורות הרעב המשולמות להן אחרי השתוללות האינפלציה וצלילת הלירה הסורית.

זה כמה שנים טובות שאני שומע מסווידא בקשות לפרוזדור, שישחרר אותם מהתלות באסד. הם דיברו על קשר למובלעת שמחזיקה 200 חיילים אמריקנים, שיש להצדיע להם, בתנף שעל גבול ירדן. בימים אלה הצהיר מפקד המיליציה הערבית של "הצבא הסורי החופשי" שפועל עימם, פריד אל-קאסם, על תמיכתו בדרוזים. עוד חשבו על קשר לאוטונומיה הכורדית ממזרח לנהר פרת, אבל יש מכשולים בדרך ארוכה הזו. יש אפילו ששאלו על קשר הישר לישראל - עניין מסובך ומסוכן. לכולם ברור שהפתרון הוא מסדרון קצר לירדן ובלבד שהמלך עבדאללה השני יקבל מראש גיבוי של ממש.

עד כה דחו הירדנים, ובראשם שר החוץ הדרוזים בממשלתם איימן ספדי (יש בירדן 35,000 דרוזים), את ההצעה לפתוח מסדרון שיציב אותם בעימות מול שאריות צבאו של אסד. עם זאת, סבלנותם פוקעת הואיל ואסד ממשיך בהברחת סמי קפטגון ונשק לתוך ירדן, חרף החזרתו לליגה הערבית. מדינות המפרץ כבר מקפיאות את הנורמליזציה עימו משום שאינו מוכן לפעול לדחיפת האיראנים החוצה. באופן יוצא דופן, קורא עכשיו גנרל ירדני בדימוס, מאמון אבו-נוואר, לכונן רצועת ביטחון בעומק 5 ק"מ בתוך שטח סוריה. נא לזכור: יש זיקה עמוקה בין הדרוזים להאשמים כבר כמאה שנים. יותר מזה: המלך הירדני אומר בגלוי שאינו בטוח אם אסד בכלל שולט בדרום סוריה, כלומר זהו שטח הפקר. שופרות חיזבאללה כבר מאשימים את ירדן בהתססת הדרוזים.

הפגנות הדרוזים נגד אסד בסוריה (צילום: רויטרס)
הפגנות הדרוזים נגד אסד בסוריה | צילום: רויטרס
נשיא סוריה בשאר אסד (צילום: AP)
לאסד אין כוחות למנוע מסדרון חיוני כזה | צילום: AP

דווקא מי שטופח על ידי אסד האבא לדרגת גיבור לאומי כמי שהניף ב-1973 את הדגל הסורי על מוצב החרמון, קולונל נאיף אבו-עאקל, היה הראשון שקרא בפומבי להקמת ממשל עצמי בהר הדרוזים ולהחליף את משרדי השלטון במועצות מייצגות של כל הסיעות הדרוזיות. בתחילה נפסלה ההצעה הזו, ואילו כעת היא מוסכמת על רוב המפגינים. בלי מסדרון, החלום הזה לא יקרום עור וגידים.

בפשטות: משלוחי סיוע מירדן אינם עניין מסובך מדי ועלותם נמוכה מזו של המשלוחים ההומניטריים העוברים בצפון המדינה. גם בלי הרשאה של מועצת הביטחון, שתסוכל בווטו רוסי, במימון מפרצי ועם מעט השגחה מהאוויר -ממילא חיל האוויר האמריקני ושלנו תמיד בסביבה- ניתן בהדרגה להתניע מסדרון כזה. להערכתי, מקצת המטוסים שהשאיר פוטין בסוריה לא יצטוו להתערב, ואילו לאסד אין מספיק כוחות למנוע זאת. תזכורת: מול דאעש הציבו הדרוזים בתוך יממה כ-50 אלף נושאי נשק!

אז כן, אני יודע שזה נשמע קל מדי, או תמים מדי. השכל הפוליטי הישר אומר שזו יוזמה רצויה וההזדמנות יקרה מכדי להחמיץ בגין התנהלות כבדה ועודף זהירות. איבדנו הרבה הזדמנויות בסוריה בעשור האחרון. די כבר!

>>> זו תמצית מאמר שפורסם לראשונה ב-Jerusalem Strategic tribune והופץ על-ידי The Washington Institute for Near East Policy