השבוע שוחררו מהשבי חמישה חטופים ישראלים בעלי אזרחות רוסית, לאחר שחמאס הודיע על מחווה לנשיא הרוסי ולדימיר פוטין בתמורה ל"עמדתו התומכת" במסגרת המלחמה בעזה. זה קרה אחרי 53 יום בשבי של חמאס וכחודש לאחר שמשלחת בכירה של חמאס ביקרה במוסקווה. סוכנות הידיעות הרוסיה TASS הודיעה אז שבמהלך השיחות בין בכירים רוסים לראשי חמאס נידונה גם הסוגיה של שחרור בני ערובה, אך רק כעבור חודש, כאשר ישראל וחמאס סיכמו באמצעות המתווכים הקטארים והמצרים על עסקה, רוסיה העלתה הילוך והתערבה למען שחרור אזרחיה.
- משפחות חטופים בעלי אזרחות רוסית מפעילות לחץ על פוטין
- "יודעים שהשמות של החטופים הועברו ישירות לפוטין"
ייתכן שכאשר השבויים הישראלים כבר החלו להשתחרר ובהם היו גם בעלי דרכונים גרמניים, צרפתיים, איריים ואמריקניים, הבינו במוסקווה שהגיע זמן לפעול ואם לא - חלון ההזדמנויות להפגנת כוחם והשפעתם עלול להיסגר. ככל הנראה, אירנה טאטי וילנה טרופנובה היו משתחררות גם במסגרת הפעימות "הרגילות", שכללו נשים וילדים. היוצא מן הכלל היה רוני קריבוי, יליד הארץ ובעל אזרחות רוסית בן 25, שמבחינתו של חמאס נחשב לחייל. קרובי המשפחה שלו הודו לפדרציה הרוסית על המאמצים למען שחרורם של בני הערובה.
התקשורת הרוסית לא חגגה את שחרורם של בני הערובה מהשבי ולא היה שם שום סנטימנט חם. הסיקור היבש והלקוני הצביע על כך שהעניין הזה לא נמצא מאוד גבוה בסדר היום של הקרמלין או של כלי התקשורת המקורבים אליו. לא מן הנמנע, שההתערבות הרוסית, שהגיעה באיחור לא אופנתי, בכלל נועדה להעביר מסר בזירה הבין-לאומית: המדיניות הרוסית שמושתתת על עיקרון "לדבר עם כולם" – משתלמת, וכדאי להמשיך ולהתייחס לרוסיה כאל כוח משמעותי ומשפיע גם במזרח התיכון, גם אם היא עסוקה מעל הראש כעת במלחמתה באוקראינה ואינה מתעדפת את הנושא הישראלי-פלסטיני מאוד גבוה.
משתמשי הרשת בטלגרם ו-VKONTAKTE (הפייסבוק הרוסי) קלטו את הלך הרוח הזה ומיהרו לתקוף את בני הערובה המשוחררים על כך שלא הודו לפוטין באופן אישי ובחרו במולדת אחרת על פני רוסיה. בינתיים, מבצעי השפעה רוסיים המשיכו לרוץ ברשתות הישראליות, מפיצות דיפ-פייק, שנאה ופילוג.
גם הדרישה של סרגיי סמוסב, חבר בפרלמנט המקומי בסנט-פטרסבורג משירות ה-FSB, לחקור את חמאס בעקבות רצח של כ-20 אזרחים רוסים ואת חטיפתם של כ-10 נוספים, נענתה בשלילה. "השירות קיבל את המידע שהועבר לו, אך אינו רואה לנכון לפעול בעת הזו", לשון התשובה שקיבל סמוסב הנדהם.
רוסיה עמוק במחנה הנגדי
נראה שכבר בימים הראשונים של המלחמה, כאשר הנשיא פוטין בחר שלא להתקשר לראש הממשלה בנימין נתניהו על מנת להביע צער ולגנות את החמאס (הוא עשה זאת רק תשעה ימים לאחר השבת השחורה), כבר היה ברור שרוסיה תפסה צד, וכי מדובר לא בהחלטה אקראית אלא בנדבך במשנה סדורה. כאשר ארצות הברית ומדינות מערביות אחרות התייצבו לימינה של ישראל, פוטין, שבאותה עת נלחם נגד ההשפעה המערבית באוקראינה, לא יכול היה לעשות שום בחירה אחרת - גם בגלל הברית שלו עם איראן, גם בגלל הניסיון לקושש תמיכה בעולם הערבי וגם בגלל שתמיכה בישראל לא הייתה מרוויחה לו דבר. בעוד שישראל, למרות ניסיונות האיזון שלה סביב המלחמה באוקראינה, נמצאת עמוק בתוך המחנה המערבי, פוטין נמצא במחנה הנגדי, יחד עם איראן, סוריה, חמאס וחיזבאללה ולכן אין מה להתפלא על חיבוק החם שניתן במוסקווה לראשי חמאס.
פעם, בחיים אחרים, אחרי פיגוע ה-11 בספטמבר, פוטין קיבל החלטה אחרת. הוא תמך במלחמה אותה הכריז הנשיא ג'ורג' בוש על הטרור האיסלאמי, הביע תנחומים למשפחות הקורבנות האמריקנים והפך לשותף של המערב במאמץ למגר את הטרור האיסלאמי. אז פוטין חיפש דרכים להתקרב אל המערב וגם הצדיק את המשך מלחמתו בצ'צ'ניה בנחיצות המאבק נגד האיסלאם הרדיקלי. הימים הללו חלפו מזמן והם לא יחזרו עוד.
הפעם פוטין העדיף לתמוך בצד השני. התקשורת הרוסית שוב תוקפת את פעולותיה של ישראל נגד הפלסטינים, בדיוק כמו בימי ילדותי בשנות ה-80, כאשר קרייני הטלוויזיה שתקו על צ'רנוביל אך סיפרו בהרחבה על "התוקפנות הישראלית נגד העם הפלסטיני בגדה המערבית". ישראל תמיד הייתה אשמה, זה התפקיד שנועד לה. אותה רוסיה, ששחטה את הצ'צ'נים והשמידה כליל את העיר גרוזני, בירתה של צ'צ'ניה, הפציצה מהאוויר ערים סוריות, התעלמה מהשימוש שהמשטר הסורי עשה בנשק כימי וכמעט שנתיים שוחטת, מפציצה והורגת את אזרחי אוקראינה במטרה לכבוש את המדינה ולהשתלט על שטחה, שסיפחה את חצי האי קרים וכמה מחוזות אוקראיניים כי לדבריה יש שם אוכלוסייה רוסית נרדפת והיסטוריה רוסית עתיקה, עכשיו טוענת באו"ם שלישראל כלל אין זכות להגנה עצמית נגד מחבלי חמאס, שתוך שעות בודדות רצחו בדם קר יותר מ-1,200 ישראלים.
ברוסיה עדיין מאמינים בצורך "לדבר עם כולם", וזה כולל את ישראל, כוח חשוב במזרח התיכון. ייתכן מאוד שרוסיה תנסה לשפר את יחסיה עם ירושלים בתום המלחמה, תציע לשגר את כוחות שמירת השלום לעזה או תיווך כזה או אחר מול הפלסטינים. ישראל צריכה להיות מוכנה לרגע הזה ולדעת בדיוק כיצד לפעול, מתוך ידיעה שהאינטרס הרוסי הרחב מנוגד באופן מוחלט לזה הישראלי. ישראל גם צריכה להבין שהניסיון שלה לשבת על שני הכיסאות בהקשר של המלחמה באוקראינה לא צלח. ברוסיה מצפים לנאמנות מוחלטת, כל דבר אחר אינו מספק. רוסיה ברורה מאוד בעניין זה, וגם ישראל צריכה להיות ברורה ואסרטיבית מאוד. אסור לשתוק כאשר השגריר הרוסי באו"ם מעוות את החוק הבין-לאומי ושולל את זכותה של ישראל להגנה עצמית. אסור לשתוק כשרוסיה תוקפת מדינה אחרת שאף היא משתייכת למחנה המערבי, אסור לעבור לסדר היום כאשר על הפרק מכירת מטוסי SU-35 לאיראן. במשך שנים רוסיה השתמשה בישראל כבעלה התאנה שלה – מדינה מערבית, אך ידידותית לרוסיה. לא עוד.
>>> הכותבת היא ח"כ לשעבר, מנהלת התכנית ליחסי ישראל-המזרח התיכון במיתווים - המכון הישראלי למדיניות-חוץ אזורית ועמיתת מחקר במכון למדיניות ואסטרטגיה במרכז הבינתחומי