הימים ימי מלחמה מורכבת וקשה של צה״ל והשב״כ בתוך רצועת עזה. הלחימה הזו מתנהלת בארבעה ממדים: מעל הקרקע, בתת הקרקע, מהאוויר ומהים. צה"ל, בסיוע השב"כ, מכה קשות בחמאס ומתקדם עקב בצד אגודל בתמרון הקרקעי. אך מאידך חשוב לזכור כי בכל אחד מהממדים האלו יש לפעילי חמאס והג'יהאד האיסלאמי יכולות והפתעות לכוחות הנלחמים מולם, ובעיקר תפיסה עמוקה דתית שנקראת ״אסתשהאד״ (הקרבת חייהם במלחמה עם האויב כצו דתי).
גם מפלצות האדם של הנוח'בה, כוח העילית של חמאס, פעלו באותה שבת שחורה בתפיסה של זריעת הרס ומוות. הם לא האמינו לגודל ההישג, ורובם הביאו בחשבון את האפשרות שלא יחזרו בחיים לבתיהם. הם ציפו להילחם, לחטוף ולרצוח, אבל גם להיהרג. שהידים. כך היה בבוקר 7 באוקטובר, וכך מתנהגים פעילי חמאס ומנהיגיו גם כעת: יש להם היכרות עמוקה של השטח ומוכנות להקריב אזרחים ואת עצמם, בג׳יהאד האמיתי שלא היה כמותו בסכסוך הערבי-ישראלי מעולם.
חמאס, מנהיגיו ופעיליו נחושים. הם התאמנו והתכוננו לרגעים הללו שנים ארוכות, ובנו מערך מבצעי עתיר אמצעי לחימה כדי לפגוע בחיילי צה"ל במגוון דרכים, בשילוב יכולות של בין גרילה לצבא. אחד הנדבכים המרכזיים של ישראל להתמודד עם המציאות הזו ולהמשיך לפעול בשטח הוא לאסוף מודיעין מפעילי חמאס שייתפסו במהלך הלחימה, ויתוחקרו בידי צה"ל והשב"כ.
הנהגת חמאס ברצועה, בהובלת יחיא סינוואר, מוחמד דף ומרואן עיסא, יודעת לנהל את המערכה באופן מסודר ולשלוט בהתנהלותם של פעילי הזרוע הצבאית, יחידות המתאבדים שלהם והחוליות שתפקידן לחטוף חיילים. לכן הנחת העבודה של ישראל צריכה להיות שחמאס מתפקד למרות המכות שספג, מרבית מערכי הפיקוד והשליטה שלו לא נפגעו ואמצעי הלחימה שברשותו מספיק משמעותיים כדי להסב לנו נזק רב. זו גם הסיבה שעלינו להיזהר מאמירות נחרצות, ובמובן מסוים גם מזלזלות, בנוגע למצבו ולכוחו של חמאס, ובעיקר בכל הקשור למוטיבציה שלו וליכולתו.
חופש הפעולה קריטי ב"יום שאחרי"
השבת השחורה ב-7 באוקטובר גרמה לישראל להחליף דיסקט. מטרת הלחימה כעת, לצד משימת העל של החזרת החטופים והשבויים, היא להחריב את שלטון חמאס, לרסק את יכולותיו הצבאיות, לסכל את מנהיגיו ולהרוג ככל שיותר את פעיליו. מבנים, תשתיות שלטוניות, מערכות אספקה, יכולות פיקוד ושליטה ואמצעי לחימה על גוניהם השונים, בוודאי אלו המאיימים על אזרחי ישראל ועל חופש הפעולה של צה"ל - כל אלו צריכים להיחשף ולהיהרס. מדובר בתהליך ארוך מאוד ויידרשו לכך זמן רב, אורך נשימה וסבלנות מברזל, מאחר ולצד הישגים צפויים לנו, למרבה הצער, גם רגעים קשים.
גם מנהיגי חמאס, השוהים בבתי מלון מפוארים ברחבי המזרח התיכון, מסתתרים בבונקרים שונים במדינות המארחות אותם, או כאלו שיצליחו לחמוק מצה"ל והשב"כ במלחמה הנוכחית, יירדפו על ידי ישראל. הרשימה השחורה הזו תימצא בכל כיס של ראש ממשלה ישראלי בעתיד, ויש לכך חשיבות גדולה להמשך הפגיעה בארגון. אך זו לא המשימה היחידה, וחובתנו לחשוב על עתיד הרצועה כבר כעת.
את אידיאולוגיית חמאס אי אפשר יהיה לעקור מהלבבות ברצועת עזה, בוודאי לא בטווח הזמן הקצר. אך בכדי שחמאס, או כל גורם קיצון אחר ברצועת עזה לא יהווה עוד איום על אזרחי ישראל, ולא יצליח לשקם את כוחו ואת יכולותיו הצבאיות והשלטוניות, יידרש פירוז מוחלט מנשק לצרכים צבאיים ברצועה ובקרה מלאה, במעורבות ישירה של ישראל, על סחורות וחומרים הנדרשים לשיקום המקום כדי שלא ישובו הברחות טילים, רקטות ואמצעי לחימה.
הווה אומר - ללא שימור חופש הפעולה המבצעי של צה"ל ומערכת הביטחון ברצועה, לא ניתן יהיה לטפל באיומים כאשר אנו מתייצבים מחוץ לה. חופש הפעולה של צה״ל והשב״כ מבוסס על מודיעין וסגירת מעגל מבצעית, והיכולת להיכנס לשטח בכל פעם שמתגלה איום. פגיעות מהאוויר, בסייבר ובשיטות חכמות ומתקדמות אחרות, לא יספיקו. דוגמאות לכך, גם אם אינן זהות, אפשר למצוא בחופש הפעולה הישראלי בגזרת יהודה ושומרון, שהושג בזכות מבצע "חומת מגן" ובשנות הלחימה שאחריו.
לכן יידרשו גם מצה"ל והשב"כ להקצות כוחות מתאימים לטיפול בכל איום שיצוץ, לבצע התאמות מודיעיניות, טקטיות ואסטרטגיות, לטפח מקורות ולהתערות מחדש באורח החיים העזתי, אותו הכרנו בשני העשורים האחרונים בעיקר מעברה השני של הגדר. השינוי החשיבתי והתפיסתי הזה יתרחש, ואין לי ספק שכבר מתחילות מחשבות על כך.
חופש הפעולה המבצעי שזור בבעיות מורכבות. ישראל לא תרצה, וגם לא תוכל לקחת, אחריות אזרחית על תושבי רצועת עזה. אין לנו רצון להקים מחדש את המנהל האזרחי או גופים דומים לו. סביר שארצות הברית, מדינות אירופה ומדינות ערב המתונות שמתעבות את חמאס וישמחו בנפילתו, יחפשו פתרונות אזרחיים המושתתים על כוחות בין-לאומיים, בשיתוף כזה או אחר של הרשות הפלסטינית וגורמים פלסטינים מתונים. אלו פתרונות אפשריים, ולישראל עדיף שכך יהיה. אך אסור יהיה לה, גם במצב הזה, לאפשר פגיעה בחופש הפעולה המודיעיני, המבצעי והסיכולי שלה ברצועה - ולא נמצא עצמנו חוזרים לנקודת ההתחלה.
זו דינמיקה מורכבת הדורשת מצד ישראל טיפול חכם, ושיתוף פעולה הדוק ופתוח עם הקהילה הבין-לאומית ושותפותיה באזור.
המהלכים הללו יימשכו זמן, הרבה זמן, שנים לא מעטות. אך אין לנו ברירה. גם כדי להבטיח שלא נחווה אסון דומה בעתיד, ולא פחות חשוב מכך - זו החובה המוסרית של מדינת ישראל לנרצחים, לחטופים שכולנו מתפללים שישובו הביתה, למשפחות, ולתושבי יישובי העוטף והדרום החלוצים שיחזרו ליישב חבל ארץ פצוע זה.
>>> אריק ברבינג ("האריס") כיהן כראש אגף הסייבר וראש מרחב ירושלים ויהודה ושומרון בשב"כ