בשבועות האחרונים התקבעה השקפה שתקשה על ישראל להגשים את שתי מטרות המלחמה: גם הכרעת חמאס ומניעת שליטתו הצבאית והשלטונית בעזה, וגם שחרור החטופים.
רוב הפרשנים סבורים שנקודת התורפה המרכזית של חמאס היא אספקת סולר, מזון ומים. ואכן, בימים הראשונים של המלחמה מנעה ישראל באופן מוחלט כניסה סיוע הומניטרי, וזה גם מה שהביא את חמאס להסכים לשחרור מדורג של חלק גדול מהחטופים.
אלא שאז נכנעה ישראל ללחץ בין-לאומי מסיבי והחלה לאפשר את כניסתו של סיוע הומניטרי לרצועת עזה. סיוע זה התאפשר למרות שחמאס לא קיים את חלקו בעסקה ונמנע מלאפשר לארגון הצלב האדום להיפגש עם כל החטופים ולספק להם תרופות חיוניות.
סיוע זה מאריך את משך הלחימה, וברור שאם יכלה ישראל למנוע כניסת דלק, מים ומזון למפקדות חמאס, היה בכך כדי להפעיל לחץ שיביא הן להכרעת חמאס והן להגשמת עמדתו לגבי עסקאות חטופים, אך האם הדבר אפשרי? האם ניתן שלא לאפשר את כניסת הסיוע ההומניטרי לרצועת עזה?
התשובה לשאלה זו אינה פשוטה, ונדרשת כאן חשיבה משפטית ומבצעית מחוץ לקופסה. זו חשיבה שלצערי אינה מתבצעת כיום. על פי המשפט הבין-לאומי ההומניטרי, המעוגן בין היתר באמנות ג'נבה, יש לאפשר הכנסת סיוע לאוכלוסייה בלתי מעורבת באזור לחימה, אבל באותה מידה ישנם כללים בין-לאומיים המעוגנים באמנה הבין-לאומית נגד מימון טרור וכללי כוח המשימה Financial Action Task Force FATF, האוסרים באופן מוחלט מתן כל סיוע, גם לא הומניטרי, לארגון טרור, או למי שהוא תחת שליטה של ארגון טרור.
הכנסת הסיוע במתכונת המתבצעת כיום סותרת את העקרונות הבין-לאומיים, הן משום שהסיוע מגיע לא רק לבלתי מעורבים, אלא גם לחמאס עצמו הממשיך בלחימה, מה שמהווה אבסורד מוחלט בסיוע ישיר לאויב, והן משום הסתירה לעקרון הבין-לאומי שאין לאפשר הענקת סיוע כלשהו לארגון טרור, גם לא למטרות לגיטימיות כמו סיוע הומניטרי.
המפתח לניצחון ולהגשמת שתי מטרות הלחימה הוא בשינוי הפרדיגמה, וביישום מדויק יותר של הכללים הבין-לאומיים, באופן שהסיוע ההומניטרי יחולק רק באזורים שאינם בשליטת חמאס, ובידי מי שאינם קשורים אליו. יש לשכנע בכך הן את האמריקנים והן את יתר מדינות העולם, ולפעול ליצירת אזורים לחלוקת סיוע שיהיו בשליטה ישירה או עקיפה של ישראל, ויאפשרו אכיפה של העקרונות הבין-לאומיים.
מתמונות שפורסמו עולה שהסיוע ההומניטרי כיום מחולק על ידי ארגונים כמו IHH ו–CBSP, שהוכרזו בישראל כארגוני טרור. על המשאיות שנכנסות עומדים חמושים של חמאס ויורים בהמון המנסה לבזוז אותן. בשבוע שעבר נהרג ברפיח ילד מאש חיה ובעקבות כך פרצו מהומות עממיות נגד חמאס.
יש לפעול מיידית לשינוי מציאות זו. על ישראל להציע למדינות העולם הכפלה ואף שילוש של הסיוע ההומניטרי, ואפילו את הכנסתו דרך ישראל כפי שדורשים עתה האמריקנים, אך כל זאת בתנאי שהסיוע יחולק באזור שאינו בשליטת חמאס, ועל ידי מי שאינם נתונים למרותו.
הימנעות ישראל מלנקוט צעדים אלה לאלתר מבשרת רעות גם לקראת ההמשך ביום שאחרי המלחמה. אין להשלים עוד עם הכנסת סיוע כלשהו לרצועת עזה מבלי שיש שליטה אפקטיבית על יעדו של סיוע זה. אלברט איינשטיין אמר שרק מטורף עושה את אותו הדבר ומצפה לתוצאה שונה. אם נמשיך להעלים עין מניצול לרעה של הכנסת סיוע הומניטרי, נמצא עצמנו באותו מצב בדיוק בתוך זמן לא רב.
המאמץ המלחמתי חייב להתמקד עתה בפעולה משפטית בין-לאומית שתבטיח כניסה של סיוע הומניטרי באופן שאינו נשלט על ידי חמאס. מצור על ח'אן יונס, או כל אזור שבשליטת חמאס, ודרישה מהאוכלוסייה לנוע אל מחוץ לאזור זה כדי לקבל את הסיוע, תבטיח מחד את מילוי החובות ההומניטריות של ישראל כלפי בלתי מעורבים, אך מאידך גם תיצור לחץ אפקטיבי על מנהיגי החמאס המסתתרים במנהרות, וכך תזרז את הכרעתם, ותיצור הזדמנויות לעסקאות חטופים נוספות.
>>> עו"ד יהודה שפר שימש בעבר כמשנה לפרקליט המדינה לאכיפה כלכלית וכן כיושב הראש הראשון של הרשות לאיסור הלבנת הון