30 ימים למלחמה בעזה. מלחמה אשר מתמקדת בדרום אך כוללת, כפי שהרחבנו במאמר האחרון, כמה זירות וחזיתות. זוהי תמונת המצב הנוכחית – עושים סדר.
המאמץ המלחמתי העיקרי בעזה
התמרון הקרקעי ממשיך להתקדם היטב. כל הקרבות ללא יוצא מן הכלל מסתיימים בניצחון חד-משמעי של צה"ל. מלחמה היא לא טיול בפארק - אנו משלמים ועוד נשלם מחירים כבדים, אבל ראוי לציין שכוחות היבשה שלנו פועלים היטב בעזה, שוברים את קליפות ההגנה של חמאס אחת אחרי השנייה. גם אם זה עדיין לא ברור למנהיגי החמאס, אין שום דרך לעצור את צה"ל. את הנחישות הזו של הכוחות שלנו, את האומץ, את הרעות, מסמל באופן מושלם סא"ל סלמאן חבקה ז״ל, שחתר למגע בזמן אמת מתוך מטרה להציל את אחיו הלוחמים ונפל בקרב. כל מי שמכיר אותו יודע שהוא היה איש של אנשים, לא מכירים מישהו שלא אהב אותו.
הישג שכבר הושג בזכות התמרון הקרקעי הוא תשובה ניצחת למי שהיה ספק לגבי כשירות כוחות היבשה שלנו. המערכה עוד לא תמה, אך כבר בשלב זה לא יכול עוד להיות ספק לגבי מקצועיות הכוחות, אומץ ליבם, החתירה למגע ורוח הלחימה, זו גאווה גדולה.
מבחינה אסטרטגית - אנו במערכה על צפון עזה והעיר עזה. זאת רק מערכה אחת ובדרך להשגת מטרות המלחמה במלואן תהיינה מערכות נוספות. המלחמה לא תסתיים עם סיום המערכה הנוכחית. היא תסתיים בניצחון, אין ספק בכלל, אך יהיו שלבים נוספים. הם יראו אחרת, לכל מערכה במלחמה תהיה תצורה אחרת, יהיו שיטות אחרות וגם הפתעות חדשות לחמאס.
ברור שהדרך לניצחון עוברת בטיפול יסודי במערך התת-קרקע שבנה חמאס. המערך הזה כולל מנהרות התקפיות, שנחסמו על ידי הקיר התת-קרקעי. לעומת זאת, המנהרות שמכונות "מנהרות הגנתיות" הן אתגר פעיל. מדובר ברשת תת-קרקעית של תעלות קשר ועמדות לחימה. התעלות מחברות בין עמדות פיקוד לפירי יציאה להסתערות וירי. בשלב הלחימה הנוכחי, כאשר אנו בתוך השטח הבנוי, זהו אתגר מורכב אך אנו יודעים לטפל בו:
- אנו מכירים את תוואי המנהרות, את רובן תקפנו לפני שנתיים וחצי (מאז הם שיקמו אותן, אך לא שינו את תוואי המנהרה).
- אנו תוקפים מן האוויר את המנהרות בטרם היציאה להסתערות. רבים מהמחבלים נקברים בתוך קריסת המנהרות.
- יציאת המחבלים מהפירים צפויה. לפיכך דריכות מבצעית של הכוחות, תגובה מהירה וקטלנית מובילה והובילה להתמודדות טובה מאוד עם האתגר.
ישנם מגוון פתרונות להשמדת האויב בתת-הקרקע מבלי הצורך להיכנס ולהלחם בתוך מה שעלול להיות מלכודת מוות.
חזית הצפון לאחר נאום נסראללה
אני לא ממליץ על מדיניות של מעבר מ"סקנדל" ל"פסטיבל" בעקבות נאום נסראללה. יש לציין לחיוב את החלטת מערכות התקשורת בארץ שלא להעביר את נאומו בשידור חי. הדיבורים פחות חשובים מהמעשים בשטח. כפי שכתבתי כאן במאמר קודם, בצפון אנחנו מתחת לסף המלחמה ומעל סף החיכוך. זו מערכה לכל דבר, גם אם לא מלחמה בשלב זה והחידוש של הימים האחרונים הוא שחיזבאללה מוסיף אליה כלים חדשים, כמו הדיווח שלו על שימוש ברקטה עתירת משקל שכוונה לעבר מוצב צה״ל, שימוש בכטב״ם מתאבד ובהחלט צפוי שנראה שימוש באמצעים נוספים ככל שהמערכה שם נמשכת. החיכוך הפעיל המתמשך הזה יכול עדיין להסלים למלחמה, הגם שנראה שחיזבאללה לא חפץ בה. הציבור הישראלי צריך לדעת - ישראל מסוגלת לנהל מערכה ביותר מחזית אחת. נסראללה צריך להיזהר מאוד - אם יצליח יותר מדי הוא יביא עליו מכה קשה שלבנון לא חוותה כמותה ושמשמעותה חורבן למה שנותר מהמדינה הזאת, ובעבור מה?
מבחינה פנימית אין לנסראללה דרך טובה להסביר מדוע הוא מקריב את לבנון לטובת עזה. לאיראנים לא משתלם לאבד את חיזבאללה לטובת עזה. אבל שוב - דינמיקת הסלמה בלתי נשלטת עדיין אפשרית.
ברמה האסטרטגית, את גבול הצפון החדש צריך לבנות כבר עכשיו ולא להמתין ליום שאחרי המלחמה. צריך לנצל את הזמן הזה ממש, של לחימה פעילה, בכדי לעצב את המציאות החדשה שם גם באמצעים צבאיים וגם באמצעים מדיניים. ברור לחלוטין שפריסת חיזבאללה על הגבול לא תוכל להישאר במתכונת שהייתה קיימת לפני ה-7 באוקטובר. כפי שכתבנו כאן לא אחת, ישראל של לפני אותה שבת שחורה ושל אחריה היא מדינה שונה.
הציר השיעי והמעגל השני
חלוקת העבודה של המיליציות, הנתמכות ומוכוונות מאיראן, ברורה – פעילות בעיראק ובסוריה נגד הכוחות האמריקנים וניסיונות לשיגור טילים וכלי טיס מתימן לכיוון דרום הארץ. הפעילות הזו לא משנה אסטרטגית את המצב וההצקות האלו מתימן נבלמות עד כה על ידי מערכות ההגנה של סעודיה, ארצות הברית וישראל. איראן אינה חפצה בשלב זה במלחמה כוללת, אך מבצעת תהליך למידה מתמיד ואנו צפויים לאתגרים חדשים עם התמשכותה של המלחמה בעזה. יש לזכור שערעור היציבות במדינות הסוניות נותר מטרת על של המשטר האיראני כחלק מהפעילות נגד כל סיכוי או רעיון של נורמליזציה עם ישראל.
הזירה הגלובלית – רוסיה וסין
שתי המדינות מזהות הזדמנות, מבחינתן, לדחוק את ארצות הברית על ידי ערעור הרעיון של נורמליזציה ותקיעת מקלות בגלגלים של האמריקנים בניסיונם לייצר סדר חדש במזרח התיכון. יש לשים לב שבמקביל לתמיכה האמריקנית חסרת התקדים בישראל אנו עדים לתמיכה חסרת תקדים של רוסיה וסין בארגון הטרור חמאס.
יש להבין שהמלחמה שלנו כאן היא חלק מהאצת התחרות הבין-מעצמתית על הדומיננטיות במזרח התיכון. ארצות הברית הייתה הראשונה להגיב ולתמוך ללא סייג בישראל, ולא רק ברמה הדקלרטיבית – אך רוסיה וסין ובעיקר רוסיה לא מתכוונת לנטוש את המערכה. זו הזדמנות להזכיר לעצמנו שוב מי היא ידידתנו החשובה ביותר, עליה ניתן גם לסמוך בזמן חירום ולהסיר מהשולחן רעיונות שונים ומשונים שעלו בעבר על צורך בגיוון משענות כביכול. גם לפני המלחמה וביתר שאת אחריה – ישראל לא תוכל עוד לשבת על הגדר במאבק הבין-צירי הזה. לכולם צריך להיות ברור היכן ניצבת מדינת ישראל.
>> אלוף (במיל') תמיר הימן הוא ראש אמ"ן לשעבר, כיום מנהל המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS)