מאז הושלמה לכאורה ההשתלטות מחדש של צבא אסד על דרום סוריה, לא כבו הגחלים שהשאירה ההתקוממות ועכשיו מתלקחים תלי הרמץ מחדש. זה שבוע שמתחוללות הפגנות גדולות נגד המשטר בדמשק, והפעם ישנם שני חידושים חשובים מאוד: האחד - הדרוזים שהשתדלו לשמור על נייטרליות ועמדו מן הצד במהלך שנות מלחמת האזרחים לוקחים עכשיו את ההובלה של המרי לידיהם. החידוש השני - עד כה נמנע אסד מלהורות לכוחותיו לפזר את ההפגנות באש כפי שנהג בעבר.
הרקע להתפרצות המחודשת של המחאה הוא במצבה הכלכלי המידרדר של המדינה: הלירה הסורית איבדה למעשה את ערכה וצללה לשער של 18 אלף לירות סוריות לדולר. שלושה מיליון עובדי מנגנוני המדינה השונים מקבלים משכורות בגובה של פחות מעשרה דולרים לחודש. לחיילים ביטל אסד עכשיו את כל החופשות והכפיל את שכרם, אבל גם מזה אין הם יכולים להתקיים. מיליונים רבים בסוריה אינם מגיעים גם להכנסה זעומה כזו.
הדרוזים מתלוננים זה מכבר על המצוקה, על אוזלת היד של השלטונות ועל השחיתות שבכל זרועות הממשלה. נוספה לכך גם התופעה של חבורות מבריחי סמים חמושות, הזוכים להגנת שירותי הביטחון, שהחלו לעסוק גם במעשי שוד וביזה. צעירים דרוזים כבר הקימו כמה מיליציות מקומיות מזוינות ובכמה מקרים עלה בידם לחסל את מנהיגי הכנופיות שפעלו בחסות אסד, בעיקר בהברחת סמי קפטגון לירדן והלאה ממנה.
המחאה הדרוזית בימים אלו זכתה לגיבוי מהוסס וחלקי מצד שלושת המנהיגים הרוחניים של העדה, השייח'ים היג'רי, ג'רבוע וחינאווי. אבל תוך ימים ספורים התפשטה תנועת המרי מסווידע, בירת מחוז הר הדרוזים, אל הכפרים שסביבה ואפשר לומר שקרוב לשלושת רבעי מיליון דרוזים הצטרפו למחאה. חברו אליהם עכשיו גם השבטים היושבים סביב הר הדרוזים וחלק הולך וגדל מתושבי החוראן, לרבות בירת החבל דרעא ועיירות הנושקות לגבול הגולן. המחאה החלה אומנם בתביעה לשיפור התנאים הכלכליים, אך במהירות הבזק התחלפו הסיסמאות לקריאות לסילוקו של אסד, תלישת תמונותיו מן הקירות ואיומים בשביתה כללית ובגירוש נציגי השלטון מן האזור הדרוזי.
גם במקומות רבים בצפון סוריה ובמרכז המדינה החלו להתלקח הפגנות בחוצות, אם כי עד כה בהיקף מצומצם יותר.
אסד עד עתה נזהר שלא לשלוח את צבאו לסווידע, בין היתר משום שהוא אינו בוטח כנראה בנאמנות החיילים והקצינים הזוטרים. הפעם הוא הקשיב לעצתם של האיראנים לנהוג במתינות ומאפשר לשופרות התעמולה שלו לגלות מידה של הבנה לטרוניות של המפגינים.
אין לדעת בשלב זה אם המחאה הנוכחית תתרחב, או שמא יצליח אסד להשקיט את הרוחות בהידברות עם מנהיגי הדרוזים. ייתכן שנגיע לנקודה שבה ישראל תצטרך לשקול אם לפעול בדרכים שקטות כדי לסייע לדרוזים ולבני החוראן ליטול מידיו של אסד את השליטה שחשב כי רכש במרחב הדרום.