בימים האחרונים חזינו בהתקפה על הרמטכ"ל ומפקדי צה"ל, בעיקר מצד פוליטיקאים לוא דווקא מהשורה הראשונה. ההתקפות באו בעיקר על רקע תופעת אי-התייצבות והפסקת התנדבות של אנשי מילואים וכיצד נדרש לטפל בתופעה.
בעיניי, תופעת אי-ההתייצבות לשירות מילואים היא פסולה ובלתי ראויה. צה"ל, שהוא מרכז הקונצנזוס של החברה הישראלית והגוף שמסמל יותר מכל את אחדות ישראל, נפגע קשות מההחלטה להשתמש באי התייצבות ככלי לגיטימי במאבק המחאה נגד השינויים במערכות החוק והמשפט במדינת ישראל. אי התייצבות לשירות מילואים הוא נשק יום הדין, ובנשק כזה משתמשים ביום הדין או רגע לפניו. אני כותב זאת לאחיי המפקדים והלוחמים - שאני אוהב ומעריך בכל מאודי - שבחרו להשתמש בכלי זה כמחאה: יש לכם את הזכות ואולי את החובה למחות, אך השאירו את צה"ל היקר לנו מכול מחוץ למחאה.
להבנתי, אנו רחוקים מאוד מדיקטטורה. מדינת ישראל היא דמוקרטיה תוססת ובית המשפט העליון הוא עצמאי וסוברני להחליט החלטות ולבקר את הרשויות האחרות. ההוכחה הטובה ביותר לכך היא הדיונים שיתקיימו בקרוב בנוגע לתיקון חוק יסוד: השפיטה בנוגע לעילת הסבירות ודיון נוסף בנוגע לשינוי בחוק יסוד: הממשלה באשר לנבצרות ראש הממשלה. הפגיעה בצה"ל באמצעות אי ההתייצבות היא פגיעה שבמערכים מסוימים תביא להורדת הכשירות לרמה נמוכה יותר ועם הזמן תעמיק עוד.
ההשתלחות של פוליטיקאים ברמטכ"ל ובצמרת הצבא מביאה לשחיקה במעמדו של צה"ל ושל "מוסד הרמטכ"ל" (כן, יש דבר כזה) בעיני הציבור. לפוליטיקאים, בעיקר אלה מהקואליציה שמרבים להשתלח ברמטכ"ל, אני מציע את הבמות הפוליטיות בוועדת חוץ וביטחון או בפנייה לחברי הקבינט, לשר הביטחון ולראש הממשלה. הצבא נתון למרות הממשלה וכמדומני שאתם מרכיבים אותה, אנא פנו לממשלה, השאירו את צה"ל מחוץ למגרש הפוליטי. צה"ל הוא המגדלור הערכי והמוסרי של עם ישראל, הוא מקור לגאווה והוא סמל שמבטא את אחדות העם והמדינה. בזכות מעמדו של צה"ל בציבור חוק הגיוס וצבא העם מתקיימים מאז קום המדינה. הפגיעה בצה"ל, באחדות השורה ובלכידות תביא בהכרח לשחיקה במעמדו בעיני הציבור ובהכרח לפגיעה במודל צבא העם. לכן, הסכנה האמיתית אינה הכשירות אלא אובדן הלכידות ואחדות המטרה, וגלישה במדרון שבסופו פגיעה במודל צבא העם שהוא מקור כוחו של צה"ל.
הוויכוח הציבורי סביב השינויים במערכת המשפט שהחלו בחודש ינואר מביאים לקרע בעם ולפגיעה חמורה בחוסנה של מדינת ישראל. מי שחשב שניתן לבצע בליץ חקיקה בתוך כמה חודשים ולשנות סדרים שנתקבעו כך לאורך שנים, באופן חד-צדדי וללא התייעצות והסכמות, עשה שגיאה חמורה שגררה את המדינה להיכן שהיא נמצאת היום. כדאי לדעת שחוק יסודות החקיקה נחקק במשך 6 שנים. בנושאים רגישים בעלי משמעות והשפעה על כלל החברה הישראלית אנו נדרשים לטפל ברגישות ובהסכמה, גם אם חלק מהם נתקבעו בעבר כתקדים ומנהג מבלי שהתקיים בהם כל דיון ציבורי. הטענה כאילו עם 64 מנדטים באנו למשול היא בהחלט נכונה. ממשלת ישראל הימנית על-מלא, מושלת בגדול. העברת התקציב הוא הסממן החשוב ביותר למשילות והוא עבר על פי סדרי העדיפויות של הימין, כמו תנופת ההתיישבות ביהודה ושומרון שנמשכת בע"ה. יש שר מהימין במשרד הביטחון שעוסק בהתיישבות, יש שר לביטחון לאומי שדואג למשילות וכדומה. שינויי חקיקה עמוקים שמשפיעים על כלל החברה בישראל מחייבים חקיקה בהסכמה וברוב גדול בכנסת כדי לתת להם תוקף מוסרי.
בסופו של דבר, המוצא היחיד מהמצב אליו נקלעה המדינה הוא, בשלב הזה, הוראה של ראש הממשלה להקפיא את החקיקה באופן חד-צדדי עד מושב החורף הבא, נובמבר 2024. רק אז יחזרו ויתכנסו בבית הנשיא כדי לדון מחדש בכל הנושאים החקיקתיים בהסכמה, כולל השינוי בעילת הסבירות שיעבור תיקון בהסכמה. כל הצדדים - קואליציה ואופוזיציה - נדרשים להסכים שגם חוק הגיוס יעלה לדיון כדי לחוקקו בהסכמת כל הצדדים וברוב גדול. הרעיון הוא לתת פטור לבחורי הישיבות שיצהירו תורתם אומנותם, אך הם ייאלצו לעבור מיון כמו כל מתגייס. במהלך לימודיהם הם יעברו טירונות מקוצרת שעיקרה שימוש בנשק. בנוסף הם יעברו קורס אזרחי דוגמת עזרה ראשונה ויחויבו להתנדבות במהלך לימודיהם. בגיל 21 יבוטל הפטור - מי שנשאר ללמוד ממשיך להתנדב תוך כדי לימודיו עד גיל 28 (עשר שנים) ומי שבוחר בחיים האזרחיים יחויב בשירות לאומי של שנה.
בחשבון רווח והפסד, כולם מרוויחים: ראש הממשלה מוריד מעל עצמו את איומי הפרישה של האגף הימני ושל החרדים, ומסיים את משבר החקיקה. האופוזיציה מקבלת בעיקר מעורבות בחוק הגיוס, הפסקת החקיקה/חקיקה בהסכמה וייצוב המדינה. החרדים מקבלים סוף סוף את חוק הגיוס. זהו תהליך WIN-WIN שיכול לעבוד. המרוויחה הגדולה היא מדינת ישראל שחוזרת למסלול עבודה שגרתי, מחזקת את החברה, את הכלכלה ומשיבה את צה"ל ואת הביטחון הלאומי של ישראל למקומם הראוי. לו יהי.
>>> אליעזר (צ'ייני) מרום הוא אלוף במילואים, לשעבר מפקד חיל הים, כיום חבר תנועת הביטחוניסטים