האירועים שהתרחשו במהלך השבוע האחרון הבהירו את סדר העדיפויות המעוות של הממשלה והמשטרה, ואת המחירים הכבדים שהוא גובה. ביום שני בבוקר, שוטרים היכו ראשי רשויות ופצעו מפגינים שיצאו למחות נגד ההפקרות הממשלתית של הפשיעה המשתוללת. בערב של אותו יום, נרצח מנכ"ל עיריית טירה בפתח תחנת המשטרה בעיר, ולמחרת נרצחו 4 אנשים, אחד מהם מועמד לרשות המועצה ביישוב אבו סנאן. ההפקרות הזו נתפסה עד לאחרונה כמעט באדישות בציבור היהודי, אך השבוע התחילה התעוררות מבורכת מצד מנהיגי ציבור יהודים כשכלל הרשויות המקומיות בישראל הצטרפו למשך שעתיים לשביתת המחאה של הרשויות הערביות. זה צעד חשוב, אבל לא מספיק. הגיע הזמן שגם המעסיקים, ארגוני העובדים, ראשי האוניברסיטאות והציבור כולו ירתמו למאבק הזה, שצריך להעסיק ולהדאיג כל אזרח ישראלי.

הקפאת התקציבים לרשויות הערביות - סיקור N12

ארגוני הפשע, שרצחו מאות אזרחים ערבים בשנים האחרונות, מוצגים ונתפסים פעמים רבות בציבוריות הישראלית כעניין תרבותי או חברתי פנימי של החברה הערבית, וכתוצאה מכך הציבור היהודי בכללותו נשאר אדיש לתופעה. האמת היא שעשרות שנים של אפליה והזנחה ממשלתית הפכו את היישובים הערביים לחצר האחורית של המדינה, כר פורה לצמיחה של ארגוני פשע, שנכנסו לכל ואקום שהמדינה יצרה. האפליה הקשה בתחום הדיור ובמתן אשראי לרוכשי דירות ובעלי עסקים אפשרה שגשוג של שוק אפור שמזרים ללווים כסף בתנאים גרועים, ומהלך אימים על ביטחונם האישי. האפליה במערכות החינוך והרווחה הביאה לכך שכ-30% מהצעירים הערבים נמצאים מחוץ למסגרות השכלה ותעסוקה, ומהווים כוח אדם זמין וקל לגיוס לארגוני הפשע. במקביל, השב"כ מגן על רבים ממחוללי הפשיעה ביישובים הערביים, והמשטרה, בהנחיית השר הממונה, מזניחה את הטיפול בהם. לכל הבעיות העמוקות הללו יש פתרונות, שרבים מהם כבר הוטמעו ואושרו בעבר בהחלטות ממשלה, ושהממשלה הנוכחית מזניחה ומקפיאה את היישום שלהם. אין פה סוגייה פנימית של החברה הערבית, אלא משבר חמור שנובע ממדיניות ממשלתית ושכולנו צריכים לקרוא לפתרון שלו.

רוב הציבור היהודי לא מכיר את הנתונים הללו, וזה לא מפתיע. מבחינה תודעתית המציאות של ערבים ויהודים בישראל מתקיימת בעולמות מקבילים. קיים נתק מובנה בין חוויות החיים של שתי החברות. למרות הנתק התודעתי, בשנים האחרונות יש יותר ויותר מרחבים בהם יהודים וערבים חיים, עובדים ולומדים ביחד. לרבים מהאזרחים היהודים יש חברים ערבים לספסל הלימודים באוניברסיטה, או שרופא ערבי טיפל בקרוב משפחה שלהם, או שהקולגה שלהם בעבודה הוא ערבי. כל אותם אזרחים ערבים חוזרים בסוף היום לחיים תחת סכנת מוות שמשתוללת ברחובות. הם השותפים שלנו לחברה, למדינה ולמולדת, הגיע הזמן שנסתכל להם בעיניים ונביע סולידריות. הגיע הזמן שנגיד להם - אנחנו לא מוכנים לסבול מצב שבו הפקירו אתכם בידיים של ארגוני פשע שמאיימים על חייכם. הגיע הזמן שהציבור היהודי יצטרף למחאה.

עד כה מנהיגי הציבור הערבי הובילו לבדם את המאבק בפשיעה והאלימות. בתחילת השבוע, בזמן שכל ראשי הרשויות הערביות שבתו, הצטרפו אליהם לראשונה גם הרשויות המקומיות היהודיות. מנהיגי המאבק כבר הודיעו שב-1.9 תהיה השבתה כללית של מערכת החינוך בחברה הערבית. זו הזדמנות להרחיב את המאבק. את מה שהבינו במרכז השלטון המקומי, הגיע הזמן שיבינו גם מנהיגים נוספים בחברה ובמשק. כפי שבעבר גורמים בכירים במשק הצטרפו למחאות סביב נושאים חברתיים בוערים כמו אפליית קהילת הלהט"ב, זו העת של ארגוני העובדים, המעסיקים הגדולים במשק וראשי האוניברסיטאות להצטרף ולהביע סולידריות גם עם המאבק הצודק של החברה הערבית בארגוני הפשע ובהזנחה הממשלתית של המאבק בהם.

>>> עופר דגן הוא מנכ"ל שותף בעמותת סיכוי-אופוק, הפועלת לקידום שוויון וחברה משותפת בין האזרחים הערבים והיהודים במדינה