ש: מה להערכתך היו המטרות של ישראל במבצע בג'נין, והאם היא יוצאת ממנו כשהיא עומדת במטרותיה
פעולת צה"ל בג'נין נועדה לפגוע בתשתיות הטרור ולהסיג את תהליכי ההתעצמות הצבאית שהתפתחו במרחב הזה. תהליכים אלה הציבו איום על חופש הפעולה של צה"ל – כפי שראינו בהפעלת המטענים נגד הכוחות שפעלו בגזרה זו בתקופה האחרונה. המבצע נועד גם כדי לגדוע את הניסיון להעתיק לאזור השומרון את הדפוסים שהתפתחו בעזה, כדוגמת ייצור וירי של רקטות. כמות הפיגועים הקשים שיצאו ממרחב ג'נין, כמו גם ההסלמה בתקריות הירי והמטענים נגד כוחותינו והשיגור של הרקטות המחישו את משמעות ההתעצמות של גורמי הטרור באזור הזה ולא השאירו לצה"ל ברירה מלבד פעולה בעומק השטח. ישראל לא תוכל לאפשר ברחבי יו"ש תהליך דומה לזה שהתרחש בעזה.
להתרשמותי, המבצע התנהל היטב והשיג את המטרות שהוגדרו לו. יתרה מכך, בנוסף לפגיעה הפיזית שהושגה ביכולות הטרור, המבצע עירער את תחושת החסינות שהתפתחה אצל המחבלים בגזרה הזו וסדק את אתוס ההתנגדות של ג'נין שהפך לסמל ולהשראה לכל האזורים. המבצע הבהיר, ולא רק הפלסטינים, שישראל אינה נרתעת מלהיכנס לגוב האריות הטרוריסטי, למרות הסיכונים וחרף המצב המורכב שבו היא נמצאת.
ש: האם ישראל הצליחה, בסופו של דבר, לייצר גם הישגים אסטרטגיים? מעבר להצלחות הטקטיות של סיכול תשתיות וחמושים בשטח
אם הכוונה להישגים במישור המדיני, הרי שמדובר בשאלה שחורגת מגבולותיו של המבצע הזה ונוגעת לסוגיה הפלסטינית בכללותה. מבלי להיכנס לניתוח מעמיק שלה אומר רק שבתנאים הנוכחיים אין לצפות לשינוי יסודי במציאות ואין צורך להאשים או להלקות את עצמנו על כך. מי שתולה תקוות ברשות הפלסטינית מתעלם מכך שיש לה, לכל הפחות, אָשָׁם תּוֹרֵם במציאות שהתהוותה בצפון השומרון. בכל הקשור לביטחונה, ישראל לא יכולה להתעלם מהניסיון שצברה ומהלקחים המתבקשים ממקרה-עזה, מהאינתיפאדה השנייה ומהתפתחות הטרור בשטחי הרשות הפלסטינית גם תחת שלטונו של אבו מאזן.
ישראל צריכה להניח שהיא תידרש להמשיך לסכל בעצמה את תשתיות הטרור. אם המנגנונים הפלסטיניים יקדימו ויסכלו – ממילא היא לא תצטרך לפעול ואם לאו - יהיה עליה להפעיל את כוחותיה לשם כך, בלי להתחשב בשיקולים הנוגעים למעמד הרשות הפלסטינית.
ש: האם מבצע כזה צפוי לתת לנו שקט, בדומה ל"מציאות הסבבים" מול רצועת עזה? אם לא, האם ריכוז פעילות דומה כזה יכול להתרחש בקרוב שוב, בג'נין או בעיר אחרת באיו"ש?
במאבק בטרור אין זבנג וגמרנו! המוטיבציה לטרור גבוהה ולצערנו היא תמשיך להתקיים. היכולות שנדרשות כדי לפגע אינן מורכבות או קשות להשגה. המשמעות: יהיה עלינו להמשיך לפעול בשיטתיות בשיטת "כיסוח הדשא".
ש: איך ניתן להסביר את העובדה ששאר הגזרות נותרו שקטות במהלך המבצע? האם מדובר בתוואי שבו הופעלו הכוחות, או שמדובר במהלך מתוכנן מצד הארגונים בעזה וביהודה ושומרון?
השקט היחסי מצד האזורים האחרים הוא תולדת שילוב של כמה סיבות – ראשית, הלגיטימציה לפעולה הישראלית: התחושה שגורמי הטרור במרחב ג'נין הגדישו את הסאה ומהווים בעיה לא רק לישראל, אלא גם לרשות הפלסטינית בעצמה. שנית, המאמץ הכירורגי מצד ישראל להביא לפגיעה ממוקדת בפעילי הטרור ולהימנע מפגיעה בבלתי מעורבים. שלישית – המספר הנמוך יחסית של נפגעים פלסטינים, אפילו מקרב גורמי הטרור. רביעית – המאמץ שישראל עשתה לאפשר שגרת חיים בכל שאר האזורים. ועדיין, צריך להניח שפעולות נקם עוד יכולות להתרגש עלינו, בין מאזור ג'נין ובין מאזורים אחרים.
ש: אילו מהלכים מדיניים ניתן לקדם כדי לשמר את ההישגים הנוכחיים, לשמור על חופש הפעולה של צה"ל באיו"ש וליצור מציאות נוחה יותר לישראל באזור? האם חיזוק הרשות הפלסטינית היא הכרח למהלך כזה?
כדי להשיב לשאלה זו צריך להגדיר באופן חד יותר – מה זה "חיזוק הרשות הפלסטינית", באילו ויתורים הוא כרוך, אם ישראל יכולה להרשות לעצמה לעשותם ואם בעקבות זאת אומנם תעשה הרשות הפלסטינית את מה שהיא לא עשתה עד היום. אני ספקן באשר ליכולת לחולל שינוי משמעותי מול הרשות הפלסטינית או יחד עימה.
האם "הרשות" תפעל באופן אפקטיבי יותר כדי לשמר את המציאות החדשה בג'נין שלאחר המבצע? – אפילו ביחס לכך קיים ספק רב! עמידתה של הרשות הפלסטנית מנגד לפעילות צה"ל מציבה אותה בעמדה בעייתית מול חלק מהאוכלוסייה. יש להניח כי חמאס והג'יהאד האיסלאמי יוסיפו לנגח אותה על כך ויעצימו את הטינה כלפיה. במציאות כזו, כלל לא בטוח שהיא תבחר לאחוז במושכות הסיכול. אם נוסיף לכך את החולשות המהותיות של "הרשות" - חלקן תרמו להיווצרותה של המציאות בג'נין - ואת השפעת קרבות הירושה על כסאו של אבו-מאזן, קשה יהיה לבסס אופטימיות באשר לאפשרות שהמנגנונים הפלסטיניים ישמרו את ההישג הסיכולי של צה"ל. אני מציע שהממשלה תראה לנגד עיניה את ההנחות האלה, כאשר היא תידרש להחלטות קונקרטיות בנוגע ליחסים עם הרשות הפלסטינית.
>>> מאיר בן שבת משמש כיום כראש מכון "משגב" לביטחון לאומי ולאסטרטגיה ציונית בירושלים. בין השנים 2017-2021 הוא שימש כיועץ לביטחון לאומי של ממשלת ישראל וכראש המל"ל. בין השאר היה שותף להתווית המדיניות הממשלתית מול הפלסטינים ומדינות ערב ולגיבוש "תכנית המאה" בימי ממשל טראמפ. קודם לכן, במשך קרוב לשלושים שנה הוא שירת בשב"כ ומילא במסגרתו שורה של תפקידים בכירים, בכללם ראש המרחב הדרומי, ראש אגף הסייבר וראש האגף הארצי לסיכול טרור וריגול ולמחקר ומדיניות