לראשונה מאז הוקמה הוועדה לבחירת שופטים, לפני קרוב ל-70 שנה, קרא אתמול (רביעי) השופט יוסף אלרון תיגר על "שיטת הסניוריטי": הכלל על פיו השופט הוותיק ביותר בבית המשפט העליון מתמנה לנשיא. זהו ללא ספק צעד חסר תקדים. אלרון מכהן בעליון משנת 2017 – והוא לא אמור לכהן כנשיא לפי שיטת הסניוריטי. הכרזתו נחשבת ל"שבירה" של עקרון הסניוריטי: מעולם לא ביקש שופט של בית המשפט העליון "להתמודד" על תפקיד הנשיא. השופט אלרון מבקש להתמודד על התפקיד, ויש להניח שיבקש לעשות נפשות למועמדות שלו, לשכנע את חברי הוועדה (ביניהם שר המשפטים, שר נוסף מהקואליציה ושני חברי כנסת, אחד מהקואליציה ואחד מהאופוזיציה) – לתמוך במועמדותו.

דרמה בבית המשפט העליון - סיקור N12:

עקרון הסניוריטי לא מוסדר בחוק. "חוק יסוד: השפיטה" קובע בסעיף 4(א) כי "שופט יתמנה בידי נשיא המדינה לפי בחירה של הוועדה לבחירת שופטים. סעיף 8(א) לחוק בתי המשפט קובע כי "נשיא בית המשפט העליון והמשנה לנשיא בית המשפט העליון יתמנו לפי הוראות סעיף 4(א) ל'חוק יסוד: השפיטה' מקרב שופטי בית המשפט העליון". זה ותו לא. אין מילה בחוק על עניין ה"וותק", אבל - בפועל, העיקרון המארגן החולש על מינוי הנשיא הוא כלל בלתי כתוב המורה כי המינוי ייעשה, דה-פקטו, בשיטת הוותק או הסניוריטי, לפיה ימונה לתפקיד השופט המכהן הוותיק ביותר מבין השופטים בבית המשפט העליון. זו הפרקטיקה הנהוגה כמעט 70 שנה. שורשיה נטועים עמוק בשיטת המשפט הישראלית ומבחינה היסטורית, אפילו בחירתו של משה זמורה לנשיא בית המשפט העליון בשנת 1948 נעשתה על פי עקרון הוותק, כפי שנכתב באתר בית המשפט העליון: "בשנת 1948 מונה כשופט בבית המשפט העליון בהרכבו הראשון, ובהיותו זקן השופטים – מונה כנשיאו הראשון של בית המשפט העליון".

רעיון הסניוריטי אינו זר למשפט הישראלי גם בהקשרים נוספים. כך למשל סעיף 20(א) "לחוק יסוד: הכנסת" קובע כי: ...עד לבחירת יושב ראש הכנסת, ימשיך לכהן בתפקידו יושב ראש הכנסת היוצאת אם שב ונבחר כחבר הכנסת, ואם לא שב ונבחר – יכהן הוותיק שבחברי הכנסת".

רובם המוחלט של נשיאי בית המשפט העליון התמנו לתפקיד זה על בסיס שיטת הסניוריטי, אם כי היו שופטים שביקשו שלא להתמנות, בשל הזמן הקצר שנותר להם לכהן עד לפרישתם. כך, למשל, השופט אליעזר ריבלין לא התמנה לנשיא בית המשפט העליון לפי בקשתו, וגם השופט המכהן עוזי פוגלמן ביקש שלא להתמנות לנשיא לאחר פרישתה של הנשיאה חיות, בשל העובדה כי נותרה לו כהונה של שנה אחת בלבד.

מה שהכי חשוב בשיטת הסניוריטי הוא שהרעיון של בחירה "אוטומטית" של הנשיא מגשים את אי-התלות השיפוטית והעצמאות של הרשות השופטת. עקרון הסניוריטי הוא בעצם הערובה לעצמאות בית המשפט. בחירת ותיק השופטים מבטיחה את יציבותו של בית המשפט העליון ומונעת פוליטיזציה של הליך המינוי.

ועכשיו, קם שופט בבית המשפט העליון ומבקש "להיבחר". האם יבטיח הבטחות "פוליטיות" לחברי הוועדה הפוליטיקאים? וגם אם לא - האם הציבור יוכל להתעלם מן האפשרות הזו? מה יהיו השיקולים שיישקלו לשם בחירתו?

עיקרון הוותק מבטיח לשופט "רגיל" בבית המשפט העליון כי מרגע היבחרו לנשיא, יישאר נייטרלי ועצמאי בלא להיות תלוי בגורמים פוליטיים בהמשך כהונתו. הוא לא צריך להתחנף לאיש ולא צריך לשכנע איש בכישוריו וביכולותיו כדי להיבחר לנשיא. הוא לא צריך לעשות נפשות בין חברי הוועדה הפוליטיקאים כדי שאלה יבחרו בו,  דבר שעלול ליצור מראית עין לגבי החלטותיו בעתיד. פסקי הדין שלו כשופט בבית המשפט העליון אינם תלויים בסיכויים שלו להיבחר לנשיאות. העיקרון גם מבטיח יחסי עבודה תקינים בין השופטים, יחסים קולגיאליים בלא תחרות ובלא מתח מיותר.

בית המשפט העליון בהרכב מלא (צילום: הדס פרוש, פלאש 90)
עקרון הוותק שומר על נייטרליות השופטים, בית המשפט העליון (ארכיון) | צילום: הדס פרוש, פלאש 90

הפגיעה בעקרון הסניוריטי שהשופט אלרון מבקש ליצור - היא פגיעה בליבת העצמאות של הרשות השופטת. צריך לזכור כי עיקרון יסוד של שיטת המשפט שלנו הוא העיקרון של עצמאות הרשות השופטת ובעיקר אי-התלות של השופטים. כלל הסניוריטי מתאים לעיקרון זה, נובע ממנו ומגשים אותו. הוא מבטיח וודאות, ביטחון והמשכיות.

גם אם העיקרון לא כתוב בחוק, יש בהחלט מקום לטעון כי מדובר במנהג חוקתי בעל משמעות מחייבת, בהתאם למבחנים שנקבעו בפסיקה. בית המשפט העליון מתנהל באופן יומיומי על פי עקרון הסניוריטי. ההרכבים הגדולים נקבעים על פי כלל זה, השאלה מי יושב בראש ההרכב בכל תיק ותיק נקבעת על פי הסניוריטי. השקט, הסדר והיציבות שעקרון הסניוריטי מעניק - הוא פשוט נשמת אפו של בית המשפט העליון.

>>> פרופ' סוזי נבות היא פרופסור מן המניין למשפטים ומומחית למשפט חוקתי, סגנית נשיא (מחקר) במכון הישראלי לדמוקרטיה