עם סיום המאבק על החקיקה בעניין עילת הסבירות, ותוך כדי המאמץ החיוני להעלות ארוכה לפצעים הנוראיים שמאיימים על מעט הלכידות המחברת עדיין בין הגורמים הפוליטיים המתחרים, אותו נדרשים להוביל הגורמים שבמרכז המפה הפוליטית, שומה על ממשלת ישראל להתפנות גם לעיסוק באתגרים החיצוניים.
האתגר הראשון במעלה הוא כמובן איראן. זאת הן בהקשר של ההתקדמות המדאיגה בתוכנית הגרעין שלה, שבמסגרתה היא ממשיכה לצבור ללא הפרעה כמויות גדולות של אורניום מועשר לרמות גבוהות באמצעות צנטריפוגות מתקדמות ולפתח טילים היכולים לשאת ראשי קרב גרעיניים, והן בהקשר של חיזוק מעמדה באזור, בתמיכת סין, ותוך ניצול מה שנתפס בעיני רבים במזרח התיכון כחולשה אמריקנית. התעוזה הגוברת של חיזבאללה מול ישראל נגזרת הן מכך, הן מההססנות והרתיעה מעימות שהפגינה ישראל בהסכם הגז ואולי גם מהשחיקה בדימוי העוצמה של ישראל עקב המשבר הפנימי.
האתגר השני הוא ההתפתחויות בזירה הפלסטינית, בה נערכים הפלגים למפגש שיזם יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן (ב-30 ליולי בקהיר), האמור לקדם פיוס, אך זאת על בסיס של מחויבות למאבק בישראל. זאת כאשר הניסיונות לבצע פיגועים מיהודה ושומרון נמשכים, וחמאס מכריז על מעורבותו בכך ועל כוונתו להסלים פעילות זו.
האתגר השלישי הוא המתח ביחסים עם הממשל האמריקני, שאיננו מאבד הזדמנות להביע את הסתייגויותיו ממדיניות ישראל. ביקור הנשיא יצחק הרצוג הדגיש אומנם את תחומי ההסכמה והיה חלק ממאמץ לרכך את המתחים , אך הפערים המהותיים נותרו בעינם.
ולבסוף, גם היחסים עם מדינות ערב הפרגמטיות מחייבים השקעה, נוכח מה שמצטייר כהאטה בתנופה שאפיינה אותם סמוך לאחר חתימת הסכמי אברהם.
הגרסה הסעודית לשיפור ביחסים
ראש הממשלה נערך אכן לטפל בכל אלה, בין השאר בביקוריו הקרובים בארצות הברית, בסין, במרוקו, בטורקיה ובקפריסין, אבל מעבר לניסיון לשכנע בצדקת עמדותינו, שזכה לגיבוי מרשים למעלה מ-20 פעם בקימה למחיאות כפיים במהלך נאומו המצוין של הרצוג בקונגרס, ספק אם יש באמתחתו מנוף לשינוי של ממש במציאות, שאיננו כרוך בהפעלת כוח מעבר למערכה בין המלחמות (המב"ם) נגד איראן בסוריה.
מנוף אפשרי שישפיע לחיוב על תמונת המציאות בכל הגזרות עשוי להיות היענות לגרסה הסעודית ביחס לשיפור אפשרי ביחסים עם ישראל. בדברים שנשאה שגרירת סעודיה בארצות הברית, הנסיכה רימא בנדר אלסעוד, במסגרת פורום אספן (ב-26 ליוני 2023), היא פרסה את החזון הסעודי ל-2030, שלפיו לריאד יש עניין באינטגרציה עם ישראל משגשגת ולאו דווקא בנורמליזציה של היחסים עימה. קרי ישראל יכולה וצריכה להשתלב במאמצים להביא את הקידמה לכלל המזרח התיכון ובעיקר לסעודיה, אך אין משמעות הדבר שיש קודם לכן לכונן יחסים דיפלומטיים עם הממלכה הסעודית. סעודיה מכירה ביתרונות שעשויים לצמוח לה ולשאר מדינות ערב משיתוף פעולה כזה, והם עולים בעיניה על אלה של נורמליזציה, משום שלדברי השגרירה נורמליזציה משמעותה הכרה אך לא יותר מזה, והיא מחייבת במשתמע התקדמות שקשה לממשה בסכסוך הישראלי-פלסטיני, גם אם יש לחתור אליה, בעוד שאינטגרציה משמעותה שיתוף פעולה מעשי שיועיל לכל הצדדים וניתן לקדמו ללא תנאים.
בעוד שהסעודים מציגים דרישות בתמורה לנורמליזציה הן מישראל (התקדמות בהקשר הפלסטיני) והן מארצות הברית (מחויבות פורמלית להגן על סעודיה, הסכמה לתוכנית גרעין אזרחית עם פיקוח מוגבל ואספקת נשק), הרי שהאינטגרציה היא אינטרס סעודי לא פחות מכפי שהיא אינטרס ישראלי. מנגד, לממשל האמריקני יחס מעורב לסוגיה – מחד גיסא הוא מעוניין בפריצת דרך בשושבינות אמריקנית ביחסי ישראל-סעודיה ולא שש לשלם את המחירים שדורשת סעודיה ממנו בתמורה לנורמליזציה. לפיכך, זה עשוי לתמוך בקידום אינטגרציה, אך מנגד הוא רואה את שיפור היחסים בין ישראל לסעודיה כמנוף לחלץ מישראל צעדים לקראת הפלסטינים. ישראל אומנם יכולה לעשות צעדים מוגבלים כלפי הפלסטינים, אך המשך ההסתה, הטרור ותשלום המשכורות למחבלים על ידי הרשות הפלסטינית יקשו עליה לנקוט צעדים משמעותיים. מכל מקום, אם ממשל ביידן יחליט לסייע או לפחות לא להפריע, יש סיכוי סביר לקדם אינטגרציה, למרות השיפור ביחסי סעודיה עם איראן.
אינטגרציה עם סעודיה, אינטגרציה עם האזור כולו
בשנים האחרונות הצטברו סימנים שהסעודים מוכנים לגבות את אמירותיהם במעשים. הם איפשרו טיסות ישראליות בשמי הממלכה, נתנו אור ירוק להסכמי אברהם, הזמינו מנהיגים של יהדות ארצות הברית לביקורי רצון טוב ומתכוונים כנראה לאפשר לנציג ישראל לקחת חלק בכנס ועדת המורשת העולמית של אונסק"ו, הצפוי להתקיים בריאד ב-10 בספטמבר. כל אלה הם בבחינת "כסף קטן". אינטגרציה תאפשר לסעודים להזרים נפט וסחורות יבוא דרך ישראל (לפי דובר משרד החוץ הישראלי העבודות להקמת הגשר היבשתי מהאמירויות דרך סעודיה כבר התחילו), ליהנות במישרין מידע וטכנולוגיה ישראליים בתחומים מגוונים דוגמת מים, אנרגיה ירוקה, מאבק במדבור, הגנה בסייבר ורפואה. זאת בנוסף לשיתוף פעולה בשמירה על ביטחון הים האדום (תוזכר בהקשר זה ההסכמה הישראלית להעברת הריבונות על איי טיראן וסנפיר ממצרים לסעודיה) ובהתמודדות עם האיומים מצד גורמים איסלאמיים קיצוניים, שמן הסתם מתקיים בלאו הכי בצינורות חשאיים. בפועל, השמיים הם הגבול כשמדובר באינטגרציה ישראלית-סעודית.
קידום האינטגרציה ישפיע לטובה על מעמדה של ישראל בכל הזירות ויבנה נדבך נוסף בתהליך השתלבותה באזור. מעבר לכך, הוא לא יחייב את סעודיה, ישראל וארצות הברית לשלם את המחיר הבעייתי של נורמליזציה. צריך לזכור שיוזמת השלום הערבית, שהייתה במקור יוזמה סעודית, לפני שהוקשחה על ידי הקיצונים בליגה הערבית, ושסעודיה מחויבת אליה פורמלית, דיברה על כינון יחסים טבעיים (מונח עמום) רק אחרי שישראל תקבל את כל התביעות הפלסטיניות (נסיגה לקווי 67', הקמת מדינה פלסטינית שבירתה מזרח-ירושלים והגעה להסדר מוסכם לבעיית הפליטים הפלסטינים על בסיס החלטה 194, בלי שיתאפשר להם להתאזרח במדינות שקלטו אותם). האינטגרציה מאפשרת לעקוף מכשול זה.
בקיצור, צו השעה הוא למצות את רעיון האינטגרציה הסעודי ולא להחמיץ אותו.
>>> תא"ל במיל' יוסי קופרווסר הוא ראש חטיבת המחקר באמ"ן לשעבר, חוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה ועמית במכון משגב לביטחון לאומי ולאסטרטגיה ציונית