גילוי נאות: זה 30 שנה שאני מבקר תכופות במדינה זו ומכיר יפה את הצמרת הפוליטית שם. תבוסה דיפלומטית כה קשה לא ספגנו שם מעולם, אפילו כאשר לפני כמה חודשים ביטלה ממשלת הלייבור את ההכרה שהעניקה הממשלה הקודמת, של הליברלים, במערב ירושלים כבירת ישראל. יותר מ-70 שנה הייתה אוסטרליה ידידה נאמנה שלנו, בעידוד שתי המפלגות הגדולות. אך בעוד ראשי הקהילה היהודית משקיעים מאמצים נחושים בקידום הקשרים, ממשלת נתניהו הנוכחית פשוט הזניחה את שימור היחסים.
ידוע היה שראש הממשלה החדש אנתוני אלבניזי ("אלבו") אינו חובב ישראל, הגם שמן השפה ולחוץ השמיע מדי פעם דברי הרגעה. כך גם שרת החוץ פני וונג, שאביה היה סיני ממלזיה. אבל לא היה ניסיון ליצור עימם הידברות בדרג הגבוה גם כשציוד צבאי-ישראלי הוצא - בלא צידוק - משרות הצבא האוסטרלי בגלל חשד שהוטמעו בו כלים לאיסוף מודיעין וכעת יש לחברות הנשק שלנו קושי לקבל נתח מחוזי הרכש העצומים במסגרת תוכנית העשור השאפתנית לחיזוק כל זרועות הצבא האוסטרלי. החברות האמריקניות אינן מזילות דמעה, כמובן.
וכך קרה שאלבניזי וּוונג גיבשו דעה שלילית על הממשלה הנוכחית אצלנו, מדיניותה והצהרות שריה ובמקום להדוף את לחץ האגף השמאלי האנטי-ישראלי בלייבור להכיר ללא דיחוי ב"מדינה הפלסטינית", חיפשו פשרה כדי שוועידת המפלגה בשבוע הבא בבריסביין תתנהל על מי מנוחות. נזכיר שהאגף השמאלי כבר מחזיק רוב בוועידה, משניצח בבחירות הפנימיות בקווינסלנד וויקטוריה.
מנהיג הליברלים שבאופוזיציה פיטר דאטון וקודמו אלכסנדר דאונר גינו בחריפות את ההחלטה. כמובן, הארגונים היהודיים מוחים ויש אפילו מי שקרא להכריז על אוסטרליה "מדינה אבוריג'ינית כבושה". אבל התקשורת המקומית פסחה באדישות על הפרשה, וגם בשורותיה מתמעטים התומכים בישראל.
אובדן התמיכה של מדינה מערבית חשובה כמו אוסטרליה עלול חלילה להמריץ אחרים ללכת בעקבותיה גם באסיה וגם באירופה. בשנים האחרונות הופכת אוסטרליה בעלת ברית קרובה של ארצות הברית מול סין והינה היא עוזבת את הקו של וושינגטון כלפי ישראל. זוהי, לעת הזאת, הנסיגה הדרמטית ביותר של ידידה ותיקה ונאמנה מתחזוקה של יחסים חמים עם ישראל.
בדרך מבצבצות סכנות חדשות: החלו שם קריאות ללוות את המדיניות החדשה של הממשל בקנברה בהטלת סנקציות על ישראל! וזה במדינה שמאוד נזהרת בעיצומים על איראן. השמאל בלייבור למד שהוא מסוגל לכופף את ההנהגה בעניין ישראל, ומובטח שימשיך בכך.