מפגשים מדיניים הם הכלי העיקרי בארגז הכלים הדיפלומטי. הם נועדו לקידום מדיניות חוץ על פי אסטרטגיה ויעדים הנקבעים מראש. כשמדובר במפגשי פסגה בין מנהיגים, בפגישות בין בכירים ובמיוחד שרי חוץ, הדבר כרוך בהכנות מורכבות - כולל מפגשי הכנה מקדימים בדרגי עבודה נמוכים יותר. בפגישות מסוג זה נקבעות מטרות משותפות בין המדינות, נקבע סדר יום וגם מדיניות תקשורתית. יש כמובן הבדל עצום בין פגישות חשאיות שלא ניתן לפרסמן לבין פגישות מתוקשרות במיוחד, כולל מסיבות עיתונאים והצהרות פומביות משותפות.

מפגשים מדיניים מסוג אחר לגמרי הן "הפגישות האקראיות" שאינן מתוכננות, המתקיימות בעיקר בין מדינות שאין ביניהן יחסים דיפלומטיים פורמליים. עצרת האו"ם, לדוגמה, המתקיימת אחת לשנה בדרגי מנהיגים ושרי חוץ, תמיד היוותה כר פורה למפגשים מן הסוג הזה, במיוחד עבור ישראל. אלו מפגשי נימוסין ללא המשך מיידי. יש גם "מפגשים מהסוג השלישי", עליהם נאמר - "חשיבות הפגישה היא בעצם קיומה". פגישת שרי החוץ של ישראל ולוב ברומא יכולה הייתה להיחשב כמפגש כזה, כשהמטרה היא היכרות ראשונית וקצה חוט לקידום יחסים גלויים או חשאיים בהמשך.

שרת החוץ של לוב נג׳לא אלמנקוש, שר החוץ אלי כהן
ללא אישור ישראל, ייתכן שגורלה של שרת החוץ היה שונה (ארכיון)

פרסום הפגישה עורר תקוות בישראל, אך גרם למהומות ואלימות בלוב עד כדי פיטורי שרת החוץ האומללה והימלטותה מטריפולי. זהו מקרה מוזר ותקדימי שבו שר חוץ מוענש על קיום פגישה דיפלומטית. מהדיווחים האחרונים מלוב עולה כי אכן הפגישה הוכנה מבעוד מועד ברמה הכי גבוהה של ראש הממשלה, ומכאן שברור שההתנערות מהפגישה והקרבתה של שרת החוץ באו בעקבות המהומות שהפרסום עורר ומוג ליבו של ראש ממשלת לוב.

ועוד דבר: בלשכת שר החוץ נאמר כי הפרסום בא מאחר ודבר הפגישה הודלף. ראוי לזכור כי יש הבדל גדול בין דיווח ללא ייחוס לבין הודעה רשמית. אם לשכת שר החוץ לא הייתה מאשרת רשמית יכול להיות שגורל שרת החוץ היה אחר גם אם יוצאת הדלפה ללא אישור ממקור רשמי.

עבד-אל-חמיד דבייבה,ראש ממשלת מערב לוב (צילום: AP)
מקרה מוזר של הענשת שר החוץ על מפגש שאושר ע"י רה"מ (ראש ממשלת לוב, ארכיון) | צילום: AP

נסיבות המפגש אינן חשובות, אך התגובות בלוב לאחר פרסומו בהחלט גרמו נזק ומבוכה לישראל, וכנראה שסתמו את הגולל על כינון יחסים בין שתי המדינות בטווח הנראה לעין. נזק נוסף עלול להיגרם אם מדינות אחרות שלישראל אין יחסים דיפלומטיים עימן יימנעו ממפגשים כאלה מחשש לפרסומן, אם בהדלפה או בפרסום רשמי כמו שנעשה במקרה הלובי.

למפגשים כאלה נדרשים קודם כל אמון הדדי בין הצדדים, ובנוסף תיאום מדויק שלא משאיר מקום לאי הבנות בעניין המדיניות התקשורתית. במקרה הזה, כמו במקרים אחרים, יש לזכור שהתקשורת מהווה רכיב בלתי נפרד מהמדיניות והצלחתה.

>>> דני איילון שימש כשגריר ישראל בארצות הברית וכיהן כסגן שר החוץ