בכל אשר יפנה - משאיר שר החוץ המחונן שלנו אלי כהן הרס וחורבן. תאוות הפרסום ויצר ההדלפות שלו מניעים אותו להעדיף את מה שנדמה לו כטובתו האישית על פני האינטרס של המדינה. כך היה גם עכשיו, כשנפגש בחסות האיטלקים עם שרת החוץ של אחת משתי הממשלות היריבות בלוב - נג'לא אל-מנקוש.
כתוצאה מהפרסום שיזם כהן פרצו מיד הפגנות בערים רבות בלוב. ראש הממשלה בטריפולי שבמערב לוב, עבד אל-חמיד דבייבה, מיהר לגנות ומנקוש האומללה הועלתה על מטוס פרטי כדי להימלט לטורקיה.
כל הכבוד לך אלי כהן. הצלחת לפטר שרת חוץ ערבייה שהפגישה עימה ממילא לא העלתה או הורידה דבר. בגדת באשת שיחתך והפרת את כל כללי הדיסקרטיות המצופים ממך. מה יחשבו האיטלקים עליך זה כבר עניינם, ומן הסתם הם ייתנו לזה פומבי.
צריך לזכור - בלוב שולטות למעשה מיליציות חמושות המחזיקות באתרי המפתח של יצוא הנפט, ושתי הממשלות הנפרדות בבנגאזי ובטריפולי בראשותם של דבייבה וגנרל חפתר אינן כלל במצב שבו יוכלו לשקול איזושהי התקדמות לנורמליזציה עם ישראל.
נחמד מאוד שישבת עם שרת החוץ, אישה חביבה אך חסרת כל השפעה, ורצת לייצר לעצמך כותרות. מה אכפת לך שהגברת פוטרה ונמלטה?
ומה על ראש הממשלה? בנימין נתניהו ידע מראש שאלי כהן אינו כשיר לתפקיד שר החוץ. עברה פחות משנה עד שהפך לבדיחה במסדרונות משרד החוץ. כשפרסמנו כאן טור על המאמר המגוחך שלו ב"וול סטריט ג'ורנל", שבו קרא מתוך חוסר הבנה מוחלט לאמץ את "המודל הקוריאני" במזרח התיכון, קיבלנו עשרות תגובות מדיפלומטים בכירים בשירות החוץ ששמחו על הסיכה שתקענו בבלון.
נתניהו רואה ושומע על מעלליו של אלי כהן במדינות רגישות וחשובות לנו כמו אזרבייג'ן, סודאן ועוד. הוא יכול היה לפחות להורות לו להישאר בארץ ולחדול מהטיסות האין-סופיות סביב הגלובוס.
אבל גם לנתניהו לא אכפת, והמזיק הסדרתי ימשיך בשלו. והנורמליזציה עם לוב? הסיכוי להגיע לכך הוסג עכשיו לאחור.