ישראל נכנסה לעימות הנוכחי ברצועת עזה כמעט בלית ברירה, לאחר מתקפת הרקטות של הג'יהאד האיסלאמי בשבוע שעבר ולנוכח מה שנתפס כשחיקה בהרתעה. חיסולם של בכירי הארגון במכת-הפתיחה המוצלחת, השיג את היעד העיקרי של המבצע. חשוב להבהיר: מלכתחילה מבצע "מגן וחץ" לא נועד לחולל שינוי יסודי במצב ברצועת עזה, וגם אין בו את הפוטנציאל לכך. שינוי יסודי מחייב לערב את חמאס, דבר שכרגע לא רק שאינו חלק ממטרות המבצע, אלא שמערכת הביטחון אף עושה מאמץ להימנע ממנו. האתגר המרכזי כעת הוא להבטיח שהדינמיקה מול עזה לא תשחק את ההישג ובמקביל לנצל את ההזדמנויות שיעלו, כדי להעמיק את הפגיעה בארגוני הטרור.
במקביל לניהול המערכה בדרום, על מערכת הביטחון להמשיך במאמציה המוגברים מול הטרור הגואה מיהודה ושומרון, לפקוח עין ולהיערך מול ניסיונות לשוב ולערב את הצפון, ולמנוע היווצרות "זירה פנימית" של טרור או לאירועים לאומניים אלימים בתוככי ישראל, בהשפעת העימות בעזה, על רקע ההסתה לקראת יום ה"נכבה", ולהבדיל - יום ירושלים, שיתקיימו בשבוע הבא.
להתמקד במוטיבציה וביכולת
כל עוד רצועת עזה נשלטת על ידי חמאס, אויב מובהק של ישראל, שחרט על דגלו את השמדתה ומשקיע את כל מרצו במאבק בה - עומדות בפני ישראל שתי חלופות בהתמודדות עם אתגרי הביטחון בזירה זו. שתיהן אינן אטרקטיביות:
- כיבוש הרצועה והחלפת השלטון במבצע צבאי רחב ועמוק, שמחיריו הישירים והעקיפים גבוהים ותוחלתו איננה ברורה, כל זמן שלא קיים גורם אחר שיוכל לתפוס את הגה השלטון.
- "תפיסת הסבבים" – שימור השקט על ידי הרתעה המושגת בסבבי לחימה, תוך מאמץ לצמצם את משכו של כל "סבב" ולרווח ככל הניתן בין הסבבים ותוך שימוש בשגרה, במנופי לחץ ותמריצים, שיגדילו את מחיר ההפסד ויהפכו את ההתקפות על ישראל לבלתי כדאיות. זוהי הגישה המאפיינת את המדיניות הישראלית והיא לא צפויה להשתנות גם בעקבות העימות הנוכחי.
חולשתה של אסטרטגיה זו נובעת מכך שהשקט שהיא מציעה, לעולם יהיה זמני ושברירי. הוא יחזיק מעמד עד לרגע שבו היריב יחוש שכדאי לו להפר אותו, כדי לשפר את מצבו או למנוע שחיקה בלתי נסבלת במעמדו. כדי לגרום ליריב לרסן את דחפיו, על ישראל להעצים את המחיר שהיא גובה בכל סבב ולהכביד בשגרה על התעצמותו הצבאית. כך היא תוכל להשפיע על שני המרכיבים המשפיעים על החלטתו: מוטיבציה ויכולת.
ישראל נדרשת כעת למקד את מאמציה במניעת הצלחות של היריב שיוכלו לשנות את המאזן הנוכחי, ובמקביל - לנצל את ההזדמנויות שיעלו כדי להעמיק את הפגיעה בגורמי הטרור בעזה.
על ישראל להמשיך לפגוע בעוצמה בשלד הפיקוד ובנכסים החשובים לג'יהאד האיסלאמי. אם יזוהו סימנים שיצביעו על כוונת חמאס להצטרף ללחימה, יהיה נכון ליזום פגיעה גם במפקדיה ולהכניס לרשימת יעדי התקיפה הראשונים את מגדלי הטרור. במקרה כזה יהיה נכון להגיב בעוצמה גבוהה כבר בתחילה. ניהול המערכה בתהליך מדורג עלול להביא להימשכותה יותר מהרצוי.
ישראל צריכה לשאוף לכך שהמבצע הנוכחי יביא את בכירי הג'יהאד האיסלאמי שיוותרו, לפקפק בכדאיות ההתגרות בישראל. מסקנה כזו תשדר מסר ברור גם ליריבים האחרים. לכשיגיע סבב זה לסיומו תידרש מערכת הביטחון לעסוק באתגר הקשה המלווה את השגרה בעזה: איך למנוע את ההתעצמות הצבאית של היריבים, כדי להרחיק את הסבב הבא ולהחליש את עוצמתו כשיגיע.
>>> מאיר בן שבת הוא ראש מכון "משגב" לביטחון לאומי ולאסטרטגיה ציונית בירושלים. קודם לכן שימש כיועץ לביטחון לאומי וראש המל"ל וכיהן בצמרת שירות הביטחון הכללי