זה התחיל ב"בואי שרל'ה הולכים", המשיך ב"לא מאמינים לשקרן פעם שנייה" והסתיים ב-1999 בקמפיין המנצח של של אהוד ברק בעודו עושה ג'וגינג על חוף הים לצד רעייתו (דאז), נאווה ברק והקריין מדגיש: ברק (להבדיל מביבי) איש משפחה למופת.
התבוסה בבחירות 99 הייתה כל כך צורבת שמעטים האמינו שנתניהו עוד יחזור. איש לא השתמש בטרמינולוגיה "תם עידן נתניהו" מאחר ששלוש שנות כהונה הן בקושי קדנציה. בערב התבוסה נתניהו הפתיע והודיע שהוא נוטל פסק זמן מהחיים הפוליטיים. בעידן של פרס, וייצמן ושרון, פרישה "חד-צדדית" לא הייתה מהלך מקובל בפוליטיקה. התחושה הייתה שהוא ו"שרל'ה" אכן הלכו. בפועל, תהליך ה"Come back" התחיל עוד בליל הפרישה.
במשך שנתיים עבדנו אז על "ביבי חדש": הפוליטקאי שלמד מטעויות העבר, שהיה עסוק מידי בניהול המדינה ופחות קשוב לאנשים, כולל לאלה מהשמאל. אט אט הביבי החדש הפך לאזרח מודאג ומאזרח מודאג שוב לראש ממשלה. הפעם לתקופה אינסופית, כזו שממש מטריפה את יריביו.
הסוף ל'סוף עידן נתניהו'
היום, בחלוף בדיוק 27 שנים מאז שנבחר לראשונה וכשבאמתחתו שש קדנציות בתפקיד, הוא בהחלט שבר את כל השיאים. לא רק במשך הכהונה, אלא גם כפרלמנטר. אפשר לספור בקושי על יד אחת את מספר חברי הכנסת שכיהנו אז ב-96 ומכהנים גם היום. יש אולי רק ח"כ אחד מבוגר ממנו במשכן. הוא היה כאן לפני השקת ה-Gmail וה-YouTube ב-2004, לפני שהיו לנו חברים בפייסבוק ולפני שידענו לצייץ (2006), עוד לא תקשרנו בוואטסאפ והטיקטוק ממש ילד לידו. לנתניהו לא היה אז עיתון (ישראל היום, 2014) וגם לא ערוץ טלוויזיה. כשהוא נבחר, גם ערפאת נבחר לרשות הפלשתינית, הכבשה דולי שובטה וקספרוב טען שהמחשב 'כחול עמוק', שניצח אותו לראשונה, עשה זאת בדרכי רמייה. אז איפה הם ואיפה הוא היום? הכבשה לצערנו מתה, כך גם ערפאת (מצער קצת פחות). אבל עד שה-AI יחליף את ראש הממשלה, נתניהו נשאר באותו מקום.
הטוענים לכתר, במפלגת העבודה, החליפו מאז 10(!) ראשי מפלגה ולפי אירועי הסופ"ש בכרכור, נראה שהמפלגה כולה על סף החלפה. במטה הכללי עברו אצלנו 9 רמטכ"לים. בישראל ובארצות הברית התחלפו 5 נשיאים. בין קדנציה לקדנציה כיהנו כאן ברק, שרון, אולמרט, בנט שהגיח לפתע ולפיד שהגיע לרגע. כל אלה אמרו לא פעם ש...תם עידן נתניהו.
אהוד ברק אמר את זה עשרות פעמים, כך גם אולמרט, בנט, גלאון וטיבי. לפסטיבל סוף העידן הצטרפו גם כאלה שפעם נמנו עם המחנה שלו: ליברמן, מתן כהנא ויועז הנדל, שהסביר שאפילו חברי הליכוד הראו לביבי את הסוף. אם לא די בכך, שני ה"מומחים" הפוליטיים בעידן המודרני: גדעון סער וזאב אלקין, קבעו לפני שלוש שנים, עם פתיחת משפטו של נתניהו, שזה...עניין של ימים. ניר חפץ חיזק את הדוברים. היחיד שלא קנה את הסחורה הוא דווקא יחיא סינוואר, שאמר: אני קורא את המפה הפוליטית. נתניהו כאן. להישאר.
אם נאמץ את הגישה של סינוואר, שבניגוד לכהנא, הוא אכן צדק, הרי שאולי הגיעה העת לאמץ את האימרה של חז"ל: If you can’t beat them, join him – זה בעצם מה שאמר בשבוע שעבר הרמטכ"ל, שר החוץ ואקס כחול לבן, גבי אשכנזי: "אם השמירה על ישראל כיהודית ודמוקרטית מקובלת על כולנו, היה עדיף שגנץ ולפיד יקימו ממשלה ובן גביר וסמוטריץ' יהיו בחוץ". צריך ממשלת אחדות, הוא הסביר ונימק: זו החלופה הנכונה בין האפשרויות.
נתניהו זוכה, המדינה זוכה
בחודש נובמבר האחרון, בנאום הניצחון בבחירות ולאחר מכן בנאום ההשבעה בכנסת, נתניהו, בשונה מבעבר, לא קרא לאחדות וגם לא הזמין, אפילו כמס שפתיים, את יתר הסיעות להצטרף. היוהרה של "הבוחר הכריע" ו"ממשלת ימין מלא-מלא", הביאה אותו, למעשה, עד הלום. בעיית הגרעין של איראן רק התעצמה, החלום הסעודי מתרחק ומפינוי חאן אל-אחמר נתניהו מתחמק. כדי לתחזק את "הימין המלא"(?) הוא צריך לחלק יותר כספים לחרדים וגם יותר וג'ובים. מה שנקרא, מלא מלא.
אולי עכשיו, כשנתניהו רואה את מלוא המחיר של תחזוקת קואליציית הימין ומנגד, כמתנגדיו/שונאיו רואים שהעידן הזה רק הולך ומתמשך, אולי הצדדים יבינו את צו השעה. אשכנזי רואה את זה – אחרת כיצד ניישב את דבריו עם אימרות העבר שלו ש"ימיו של ביבי ספורים״ וכי ״אסור שאדם עם כתבי אישום ישמש בתפקיד".
לפני שבועות אחדים החל קמפיין ה"ביבי לא כשיר". הרבה בגלל הרפורמה המשפטית והרבה, אולי בעיקר, בגלל הידיים של נתניהו שצולמו רועדות בישיבת הממשלה. הדבר הזכיר לי את "נאום הגמגום" של לוי אשכול, ערב מלחמת ששת הימים. אשכול בילבל בנאומו בין "הזזת הריכוזים הצבאיים" לבין הסגת הריכוזים ומכאן התפתחה דרמה גדולה. זמן קצר אחר כך, ה"לא כשיר" דאז, הקים ממשלת אחדות בת 111(!) ח"כים, כולל השר בלי תיק מנחם בגין. המלחמה נפתחה. חלפו שישה ימים וניצחנו.
גבי אשכנזי אמר עוד ב-2018 שכשמדובר באיראן, אין פוליטיקה. עכשיו הוא חרד גם מהקיצוניים. אז אולי באמת זה הזמן להרים את הכפפה: ממשלת אחדות עכשיו. ומה באשר ל"עידן נתניהו" שכאן עידן ועידנים? לסכם על קדנציה אחרונה בהחלט כשהערובה לקיום העסקה היא הליך הגישור שממילא דנים בו בחדרי חדרים. בלי מאסר ובלי קלון בתיקי האלפים. כך נתניהו יוכל לחסוך את מימון משפטו, לחמוק מהרשעה אפשרית, להיות מרצה מבוקש בעולם ולהרוויח, מלא מלא.
בממשלה כזו אפשר יהיה להגיע להישגים ולהיכנס לדפי ההיסטוריה. הוא זוכה (וגם זכאי) והמדינה זוכה.
נשמע אוטופי? אולי. גם הרצל ב'אלט-נויילנד', הרומן האוטופי שכתב, העריך שברגע שיוקם בית יהודי בארץ ישראל, האנטישמיות תיעלם מהעולם. בזה לצערי הוא טעה, אבל לחלום עדיין מותר ולא משנה באיזה עידן.