שנתיים לפני הנסיגה מלבנון, הייתי שותף לחקירה מערכתית על הסיכוי האסטרטגיה הטמון בנסיגה. הנחת היסוד התבססה על הרעיון שהנסיגה תשמוט מידי חיזבאללה את הלגיטימציה והמוטיבציה להמשך הלחימה. אם מניעי הלחימה של חיזבאללה נגד צה"ל באמת היו מוכוונים רק למטרת שחרור המולדת הלבנונית מכיבוש זר, היה בסיס לציפייה שעם הנסיגה תושג מטרתם ובהתאם מאמצי הלחימה נגד ישראל ידעכו. אומנם כך זה נראה בשבועות הראשונים לאחר הנסיגה, השקט שהשתרר שכנע גם את הספקנים כי ייתכן ויש סיכוי למגמת סיום העימות עם חיזבאללה.
חטיפת שלושת החיילים על כביש המערכת בשולי החרמון לכיוון הר דב, באוקטובר 2000, בעיצומם של הימים הראשונים לאינתיפאדה השנייה שפרצה ביו״ש ורצועת עזה, הפריכה באחת את כל הציפיות לשקט יציב בגבול הבין-לאומי אליו נסוגו כוחות צה״ל. בכורח הנסיבות המורכבות שבהן התמודד צה״ל באותם ימים בשתי חזיתות - יו״ש ועזה - ראש הממשלה אהוד ברק בחר שלא לממש את איומו בעת סיום הנסיגה שאדמת לבנון תרעד בתגובה לאירוע לחימה מצד חיזבאללה. בכך נסדק סדק משמעותי בהרתעה הישראלית מול חיזבאללה שפתח בהר דב חזית לחימה חדשה.
עם ההתקדמות של חיזבאללה בארגון הכוח ובניית התשתית למימוש רעיון המלחמה - הפך חיזבאללה מכוח גרילה ממוקד בעיקר לפעילות טרור לכוח צבאי המציב מול מדינת ישראל איום אסטרטגי למלחמה. הטרנספורמציה המבצעית שעבר חיזבאללה לאחר הנסיגה נוצרה הודות לתנופת העידוד שקיבל הארגון בעקבות נסיגת צה״ל מלבנון באורח שהעניק לחיזבאללה את היוקרה ככוח הערבי הראשון שהצליח להוביל את כוחות צה״ל לתבוסה. עם הילת הניצחון ביקש חיזבאללה להמשיך את המאבק בישראל, כאשר הלחימה בהר דב סומנה על ידי נסראללה כמובילה אל הלחימה על שערי ירושלים.
בשנים שלאחר מלחמת לבנון השנייה, ההנהגה המדינית והביטחונית ציינו בסיפוק את השקט שהשתרר עם סיום המלחמה בגבול. אלא שבינתיים ארגון חיזבאללה התעצם מאוד. בפתיחת המלחמה בקיץ 2006 נמנו בידיו כ-12,000 רקטות, מאז המספר הוכפל ביותר מפי 10. בנוסף, כוחות חיזבאללה שצברו ניסיון בלחימה בסוריה במלחמת האזרחים, במיוחד כוחות הקומנדו, רכשו כשירויות לחימה משמעותיות. בהיבט זה, האיום מגבול הלבנון הולך ומתעצם באופן שעליו העיד ראש אמ״ן בכנס הרצליה כי הוא עלול לדחוף להסלמה, עד כדי התדרדרות למלחמה.
ההיסטוריה מתקשה לבחון החלטות בבחינת מה היה קורה אילו נלקחה החלטה אחרת. קשה לנתח בצורה השוואתית את התפתחות האיום בזירה הלבנונית אלמלא בוצעה הנסיגה. בכל דרך - לנוכח האיומים המתהווים על גבול הצפון, מבט על מפת רצועת הביטחון מלמד כי היה בה היגיון מרחבי לצורכי הגנת קו הגבול והיו בה יתרונות בלתי מבוטלים, שעם הנסיגה לא זו בלבד שנשמטו מידי צה״ל אלא אף מנוצלים היטב לרעתנו.
המודל המבצעי שפיתח חיזבאללה אומץ במלואו על ידי חמאס בעזה שהפכה גם היא לאתגר מורכב לצה״ל. בתנאים האלה כל מחשבה על נסיגה נוספת ביו״ש היא מתכון בדוק לאובדן יכולת ההגנה של צה״ל על מדינת ישראל.
>>> גרשון הכהן הוא אלוף במילואים, מפקד הגיס המטכ"לי לשעבר