אוהד חמו:
זה היה ״העתק הדבק״ לשומר חומות. אחרי קמפיין מתוזמר ומעין מארב של צעירים תומכי חמאס באל-אקצא, המסגד נדלק ומכאן ניתן האות לפתיחת שתי חזיתות נוספות: עזה ולבנון. גם הגדה לא שקטה עם פיגועי ירי. האינטרס הישראלי העליון: להשאיר את הערבים אזרחי ישראל מחוץ לתמונה.
ירון אברהם:
מאחורי הקלעים היו מגעים מדיניים בין ישראל לפלסטינים כדי לא להסלים את המצב. זה מוציא את האוויר מההצהרות הבומבסטיות של נתניהו וגלנט באשר לתגובה חריפה. מה שראינו בלילה זו אינה תגובה יוצאת דופן על הפרה משמעותית של השקט בצפון ובדרום.
יאיר שרקי:
התלכדות הזירות היא בתירוץ של הר הבית וקמפיין שקרי של אל-אקצה בסכנה, אבל הסיבה האמיתית היא שהאוייב מזהה את הקרע הפנימי בחברה הישראלית ומנסה לנצל אותו. הברירה של נתניהו הייתה בין תגובה מצומצמת ופגיעה קשה בהרתעה לבין כניסה להסלמה בחג, בזמן שהמדינה בקרע פנימי ועם קבינט בלתי אפשרי. הוא בחר באפשרות הראשונה, אבל העימות יגיע. את הזמן אפשר וצריך לנצל כדי לאחד השורות.
אהוד יערי:
זה סיכום התקיפות הישראליות בלבנון: 6 כבשים נהרגו. ניזוקו מטע בננות, צריף חקלאי וצינור השקייה. אנשי כוח יוניפי״ל שהו בשעת התקיפה במקלטים.
תמיר סטיינמן:
כל אבן שתזרוק בעזה תעשה גלים ברחבי המזרח התיכון, וישראל לאחרונה סופגת טפטופים ומספרת לעצמה שזה גשם, ואולי מצטיירת כלפי חוץ כחלשה יותר. תוסיפו לזה את השסע הפנימי, שר ביטחון בחצי משרה, הבעיה הכלכלית, המשבר עם ארה״ב ועם המדינות הידידות הערביות המתונות - הבעיה של כל אלה יחד - פגיעה בהרתעה. הגחלים לחשו וצעקו כבר תקופה ואף אחד לא שמע. היינו עסוקים בלריב - עם עצמנו. זמן להתעשת ולהבין שאנחנו עם אחד ולחשב מסלול מחדש.
ירון שניידר:
מצרים וארה״ב ניהלו אמש והבוקר מגעים למניעת הסלמה בין ישראל לפלסטינים. מצרים דרשה מישראל להימנע מפגיעה באזרחים. בעזה הודיעו כי יגיבו אם ישראל תבצע סיכולים ממוקדים.