פסח תשפ"ג היה החג שבו התקיימה מסיבת פיצות מחוץ לבית החולים תל השומר. זה היה חג שבו רופאים צילמו עצמם מכניסים חמץ לבתי חולים, ומבקרים התעקשו להביא לחם למחלקות. זה כמובן לא קרה במקרה: חוק החמץ שעבר לא מזמן נתפס על ידי רבים כאצבע בעין, והתגובה בהתאם. עכשיו זה קורה עם לימודי התורה והגיוס לצבא.
לימוד התורה הוא ערך יהודי נעלה. יש לו חשיבות היסטורית לעצם קיומו של העם היהודי, וגם היום הוא מרכיב בזהות ובאופי הרוחני המיוחד שלנו. אני באמת מאמין שהמדינה היהודית צריכה לתת מקום של כבוד ללימוד התורה, מתוך תפיסה שהדבר מוסיף לטוב הכללי של כולנו. אבל ממש כמו בשאר החוקים וההצעות שהמפלגות החרדיות מקדמות, גם בנושא הזה לקחו רעיון הגיוני והלכו איתו יותר מדי רחוק. הרבה יותר מדי. האם יש מישהו מחוץ לחברה החרדית שחושב ברצינות שהבן שלי, ששירת בסיירת צנחנים, וצעיר בגילו שלמד בישיבה באותו זמן זכאים לאותה תמורה מהמדינה? הרי זה מביך אפילו להסביר שאין מה להשוות בין הדברים.
הוויכוח ההיסטורי על שירות חרדים בצה"ל הוכרע - הציבור הזה לא יתגייס במספרים משמעותיים, ואת המלאכה הקשה וההכרחית של הגנה פיזית על המדינה הוא יותיר לאחרים. אפילו החילונים האדוקים ביותר לא באמת חושבים שגיוס כל החרדים הוא ריאלי או נחוץ. התחושה היא שהפוליטקאים החרדים לא מסתפקים בניצחון הזה - ורוצים נוק-אאוט: גם פטור גורף, גם חוק יסוד וגם השוואת תנאים. יהיו שיאמרו שהכול לגיטימי מהמשחק הפוליטי - גם לפיד וגנץ היו מוכנים לקדם חוק כזה אם היו בטוחים שהאצבעות של החרדים יביאו אותם לראשות הממשלה.
אולי זה נכון, אבל זה לא רלוונטי: הסיטאוציה הפוליטית בישראל נמצאת כבר חודשים בנקודת רתיחה. כל החלטה, כל הצעה, לפעמים אפילו די בנאום מתלהם - יכולים לספק דלק למחאה שלא נגמרת. אלו לא רעשי רקע - לכולם ברור שהרפורמה, כפי שהוצגה על ידי יריב לוין, לא תעבור. גלי ההתנגדות עצרו אותה (במתכונתה הראשונית) עוד לפני שהגיעה לבג"ץ. אותו דבר קרה עם פיטורי שר הביטחון יואב גלנט, וגם ל'חוק יסוד: לימוד תורה' צפוי גורל דומה.
התחושה של רבים בציבור היא שהפעם מישהו הלך רחוק מדי, וזה יעורר כאן מחאה שתקשה מאוד לחוק לעבור. ומה יקרה ללימוד התורה היקר? במשך אלפי שנה הוא נמשך גם ללא חוק יסוד, ויסלחו לי החרדים - הוא לא זקוק לשום חוק כדי להמשיך ולפרוח, ולזכות את כל עם ישראל.