העלייה ביוקר המחיה לא עוצרת. אפשר לבזבז את הזמן בוויכוח האינסופי סביב גורמי חוץ ופנים, מחירי הסחורות בעולם, מחירי תובלה, שער החליפין וחלוקת התקציב - אבל סל קניות זול יותר לאזרח הקטן לא יצא מזה. אחד הסימנים המוקדמים לזיהוי הקורונה כמגפה היה כשנמצא החולה המאומת הראשון, שלא ידענו ממי הוא נדבק. כמו בקורונה, דווקא כשלא מצליחים לשים את האצבע על הגורם, זה אומר שאנחנו בתוך גל. גל של עליות מחירים.

אינני מומחה למערכות ציבוריות, ואני גם לא נאיבי לחשוב שלנווט ספינה של מדינה זה כמו לנווט סטארטאפ או חברת היי-טק של מאות אנשים. עם זאת, קיימות שיטות שבהחלט יכולות להועיל כדי לנסות ולעצור את הגל. אם רוצים פה סטארט-אפ ניישן, כדאי ליישם גם שיטות ניהול מעולם הסטראט-אפים.

לחלק מהקוראים זה אולי יישמע טכני, אבל זה מה שהופך סיכוי הצלחה ממקרי לסיסטמטי.

אלמנט ראשון - התחייבות

כל בוקר ייפתח בפגישה ב-08:00 בבוקר בה נוכחים בחדר כל הגורמים הרלוונטיים ובעלי הסמכות, בלי יוצא מן הכלל. לא "מעת לעת" כפי שאמר ראש הממשלה נתניהו בפתח ועדת השרים ליוקר המחיה, אלא כל בוקר (חוץ משבת).

בפגישה עוברים על התוכניות ועל יעדים ברמת יום, שבוע, חודש ושנה. יעדים כמותיים. במה עמדנו, במה לא. מעלים הצעות ורעיונות לשינוי מדיד. צוות בוחן את התוכנית וחוזר למחרת עם המלצות אופרטיביות הכוללות יעד מדיד. הרעיונות הטובים יוצאים לביצוע מיידי ומעקב כמותי. חובה שלקראת כל פגישה יועבר ערב קודם סדר יום מסודר לפגישה עם הנושאים שידונו בה, ותזכורת בכתב על היעדים ומי אחראי עליהם.

אלמנט שני - חוכמת ההמונים

הגיים צ'יינג'ר של המאבק ביוקר המחיה - האזרח הפשוט. כל יום מעלים שאלה לציבור כדי שאנשים מהשטח יהיו מעורבים ויבואו עם נתונים, הצעות, טכנולוגיות, המלצות ומודיעין. שלא כמו מלחמה צבאית, כאן דווקא לעצות "מהטריבונה" יש יתרון גדול. תתפלאו כמה מידע יש בציבור שנמצא בשטח ואילו רעיונות פוריים ניתן להצמיח. בסופו של דבר, גם אם הכלכלה מנווטת על ידי הממשלה, היא נעשית על ידי הציבור. לכן, חיבור הציבור לתכנון יקל אחר כך על הביצוע.

כדי לעודד את זה, אפשר לחשוב גם על הכרה והוקרה ציבורית עבור הצעות טובות. בסוף כל שבוע ידווח לציבור על הצעדים ועל ההתקדמות לקראת היעדים. כמו תמיד, שקיפות חשובה ליציבות, להתקדמות ולפוקוס.

אלמנט שלישי - תיעדוף

כדי לחתוך גל שתלוי בכל כך הרבה גורמים, חייבים תעצומות ניהוליות ממוקדות. הציבור, וגם הדרג הפוליטי והמקצועי, צריכים להתחיל לתעדף משאבים ותשומת לב ניהולית באופן מהודק יותר. Choose your battles רלוונטי מאוד למצבנו. אז כמובן שבמדינה כמו שלנו חייבים להחריג את העיסוק הביטחוני והצבאי, זה פיקוח נפש שמחייב קשב מערכתי רב. עם זאת, במישור האזרחי, הרפורמה המשפטית שאבה אליה יותר מדי תשומת לב (ואני עדין). לפי המשנה, רבן שמעון בן גמליאל, נשיא ישראל בזמן בית המקדש, הציב לעצמו יעד ולא ישן כל הלילה עד שהוריד את מחירי העופות (ב-98%) לציבור. זה איפשר למשפחות להסב יחדיו בחגים.

פגישה ב-8 בבוקר, יעדים מדידים ושיתוף הציבור זו שיטה להגיע ליעד. והיעד? מדינה בה יוקר המחיה לא מעסיק את האזרחים השכם וערב. במקום שיחשבו על הישרדות, הציבור ישרטט חזון של אחווה אותו כולם יחגגו ביחד.

אל תסמנו V "מעת לעת", תהיו על זה, כל יום וכל לילה, עד להשגת היעד. זו לא משימה בלתי אפשרית.

>>> מייקל אייזנברג הוא איש עסקים, שותף־מנהל בקרן ההון-סיכון ״אלף״, משקיע הון-סיכון בתעשיית ההיי-טק הישראלית והאמריקנית