המלחמה בין שני הצבאות היריבים בסודאן תגיע הפעם - כך נראה בשלב זה - לידי הכרעה. לפי המסתמן, זירות הלחימה השונות - והדיווחים הם חלקיים ולעיתים קרובות גם מוטים - מלמדות שעדיין נשמרת העליונות של הצבא הסדיר, בפיקודו של הנשיא גנרל בורהאן. זאת חרף ההבטחות של יריבו "חמדתי" (גנרל דגלו), מפקד "כוח ההתערבות המהיר", שאנשיו מצליחים להשתלט על בסיסים שונים של הצבא וכי יש נהירה של עריקים לשורותיו. המכרעת היא ההתערבות המאסיבית של חיל האוויר הסודאני בשעות האחרונות בכל רחבי המדינה.
גילוי נאות: אני אומנם שוהה עכשיו בוושינגטון, אבל מבלה את זמני בשיחות עם אנשי קשר יודעי דבר בסודאן ובדובאי, שם נמצאים כרגיל חלק מהשחקנים הראשיים. לאיש לא היה ספק שברגע מסוים תבוא ההתנגשות הזאת, שיש בה יותר מאשר ממד של תחרות בין מפקדים יריבים, אלא גם רובד עמוק יותר. חמדתי מייצג את השבטים הערביים של דרפור, שנוטרים איבה זה דורות ל"גלבה" - תושבי המשולש שלחרטום-אומדורמאן-דונגולה בצפון. באופן היסטורי הם כפו את שלטונם על שאר העדות והקבוצות האתניות במדינה העצומה הזו.
חמדתי, בצעירותו סוחר גמלים שהיה נוהג להוביל לשוק בדובאי ובאחרונה גם כורה זהב במכרות שבערי דרפור, היה מפקד ה"ג'נג'וויד", המיליציה שהקים הנשיא הקודם הגנרל עומאר אל-באשיר, כדי להילחם בשבטים הלא-ערביים של מחוזות דרפור. הוא מואשם באין-ספור מעשי טבח שהוא מכחיש עד היום באופן נמרץ. מה שמפתיע הוא שלצידו - אם כי בצללים - עומדת עכשיו המפלגה של מרים אל מהאדי, מפלגת האומה, יוצאת חלציה של תנועת המהדייה בסודאן. זו ברית מוזרה, מה גם שנספחו אליה דמויות כמו יאסר ארמאן, מוסלמי מהצפון שבכלל היה חלק מההתקוממות שהובילה לעצמאותה של דרום סודאן (בעזרה לא קטנה מישראל).
מן העבר השני, נשען עכשיו הגנרל בורהאן על רוב המפלגות האזרחיות, חלקן פירורים של מפלגות או תנועות על הנייר בלבד. האיסלמיסטים, תומכי גנרל באשיר שהודח ב-2019, שמרו על כוחם בלא מעט ממוסדות השלטון והחברה.
שניהם, גם בורהאן וגם חמדתי, כל אחד משיקוליו שלו, תמכו בנורמליצזיה עם ישראל, אף שלא הבשילה עד היום לחילופי שגרירים. משניהם שמעתי תלונות לגבי המגעים עם ישראל מאז "הסכמי אברהם", ובין היתר היו להם לא מעט תהיות לגבי דברים שאמר בחרטום, במהלך ביקורו הקצרצר, שר החוץ אלי כהן.
צריך להדגיש שגם אם יראה שהצדדים מגיעים להכרעה, לא בהכרח יהיה זה סוף פסוק. פועלות בסודאן תנועות מורדים חמושות, ויש גם תנועות מורדים חמושות שהצטרפו ל"הסכמי ג'ובה" עם השלטונות. אבל כרגע, שוב, הם נסוגו לישיבה על הגדר. לחלק מן התנועות הללו יש יכולות להעביר כוחות משמעותיים לעיבורי הבירה חרטום. הם אף עלולים להחליט להשתמש באש. כל זאת בשעה שהמתווכים הזרים, בראש ובראשונה האקדמאי הגרמני ווקר פרתס, שהוא בכלל מומחה בעל שם לסוריה, מנסים להשיג הסדר. גם הדיפלומטים האמריקנים והאירופים גילו לאורך השנה האחרונה חוסר רגישות מפליא: הם חתרו לייצר נוסחאות וסיכומים בדבר הקמת ממשלה אזרחית לתקופת מעבר שתוביל לבחירות. בפועל, לא היה לזה סיכוי. יש יותר מדי צדדים במשוואה הזאת, יותר מדי אינטרסים סותרים ומעט מדי רצון טוב.
הקש ששבר את גב הגמל היה דרישתו של בורהאן להכפיף את כוח ההתערבות המהירה של חמדתי אליו, ובתוך שנתיים בלבד למזג אותו לחלוטין לתוך הצבא הסדיר. חמדתי, כמובן, התנגד ודרש שהפיקוד יהיה בידי ראש ממשלה אזרחי, ומיזוג שני הצבאות יימשך 10 שנים במקום השנתיים שדרש בורהאן. במצב דברים זה, נשאר רק לקלצ'ניקובים לדבר ומובטח שהתמונה משם תהיה עוד הרבה יותר סוערת.
צריך לקוות שהנורמליציה עם ישראל תשרוד את העימות בין שני מחולליה.