כל הדמעות דומות - כתב יהונתן גפן בספר השירים האחרון, שהותיר לפני שיצא אל מרחקיו המוזרים, מסתלק מאיתנו בדרך בה מסתלקים כותבים גדולים. כך גם כל התוכניות למלחמה בפשיעה. זאת תמיד מלחמה, תמיד עוד תקנים, עוד יחידות, עוד סעיפי תקציב. עוד החלטת ממשלה, שמתחילה ב״נוכח החשיבות״, וממשיכה בלקדם, לאמץ, לגבש ולהנחות. פעלים ריקים כמו פחמימות ריקות. כל התוכניות דומות.
גם לשר לביטחון לאומי הראשון לשמו, יש תוכנית. הוא מבקש לעמוד בראשה, כאילו עצם נוכחותו הדלה תפיח רוח בכוחות הפועלים ותביא למיגור הפשיעה. אני מנצל את ההזדמנות הזאת כדי להשיא לשר כמה עצות, חוששני שאת הדברים הבאים לא ישמע ממקורביו ״הלוחם מהנגב״, ״נער הגבעות״ וניצבי החרפה והחנופה - המקיפים אותו.
בפשיעה, כל סוג של פשיעה, נלחמים באמצעות שילוב של מאמצים מוכווני מודיעין ומבוססי הערכה רב-ממדית ורב-זירתית של העבריין, מושאי העבירה ופירות העבירה. על הרשות האוכפת מוטלת החובה למפות, לעקוב ולנטר את העבריינים הפעילים, למפות ולאפיין את הסביבה ממנה הם יוצאים ובה הם פועלים, לזהות את מקורות התמך והסמך, נתיבי התשלום וקהל היעד - ולפעול באופן ממוקד נגד כולם.
בכדי שהמשטרה או כל רשות אכיפה אחרת תוכל לפעול באפקטיביות נגד הפשיעה, דרושים לה משאבים ויכולות לצד סמכויות וכללים מעוגנים בחוק. אולם, לפני כל אלה דרושה לה לגיטימציה לפעול, אמון של הציבור בה ובפועלה המאפשר לה לפעול נגד פעילות עבריינית חריגה, מתוך תפיסה שהיא פועלת עבור הציבור ולטובתו. על בסיס הכרחי זה נדרש למשטרה כוח אדם מיומן ומקצועי במלחמה בפשיעה. מלחמה בפשיעה היא מקצוע, מומחיות המצריכה ידע, מיומנות וניסיון. אלו העוסקים בה נדרשים להתעדכן, להתנסות ולהתמקצע בהתאם לתקינה משפטית ואחרת. במציאות בה פועלת משטרת ישראל, במסגרת אחריותה הכוללת על ביטחון הפנים, הסדר הציבורי, איומי טרור ומצבי חירום, לצד אחריותה על הפשיעה ולצד מצוקת כוח האדם - נראה כי החשיבה על מושגים כמו אמון הציבור והתמקצעות - הן מותרות, כמו סירופ מייפל וקצפת על חמיטה חמה בבית הפנקייק.
לכשיתפנה השר מהופעותיו התזזיתיות, רגע עסוק בלהודות לשוטרים שגרר לצילום יחצ״ני, רגע מחזק את הלוחמים, שאינם רוצים בקרבתו או בחיזוקיו, רגע מושך בכתפו ומסרב להתכנס עם חבריו לערימה המשחיתה הזאת - כדאי שייתן דעתו לסמכויות וליכולות המשטרה במלחמתה בפשיעה. אלו הלכו והדלדלו עם השנים בדומה למצבת כוח האדם. סמכויות החיפוש האקראי קוצצו בפסיקה, אפשרויות החדירה הסיגינטית הורעו בעקבות חשיפת השימוש ברוגלות ואמרות חשודים במהלך חקירתם איבדו עוד ועוד ממעמדם הראייתי. המשטרה משוועת לסמכויות יעילות למלחמתה בפשיעה, אולם אלו צריכות להינתן לה במסגרת שיח גלוי ופתוח, שלא יכרסם באמון הציבור בה ויאפשר לה למלא את משימותיה תוך הקפדה על דרישות החוק ומדרג הרשאות מוסכם. מוטב שהשר יוותר על מקסמי השווא של המעצר המנהלי והמלל הריק, ויבין כי אכן יש לדרוש עוד תקנים ותוספות שכר עבור השוטרים כמו גם סמכויות חשיפה וחקירה. אולם אלו, עליו להבהיר, תופעלנה נגד העבריינים כולם ללא הבדל דת, גזע, מין או תפקיד; יהודים ולא יהודים, נבחרי ציבור ואזרחים לא נבחרים, חשודים משני עבריו של הקו הירוק.
>>> ערן קמין הוא תת ניצב (בדימוס), היה בין השאר ראש מנהלת האכיפה הלאומית בעת משבר הקורונה, ראש חטיבת החקירות במשטרת ישראל, מפקד בפועל של היחידה הארצית לחקירות הונאה, מדריך במכללה לביטחון לאומי ונציג המשטרה והמשרד לביטחון לאומי בארה״ב ובקנדה