בחזרה רק שבוע אחד אחורה, המציאות הישראלית הפנימית נראתה בכאוס. מדינה שלמה רועדת תחת המחאות ששוטפות את הרחובות, חסימות כבישים, עימותים בין מפגינים שתומכים ומתנגדים למהפכה המשפטית, עימותים בין שוטרים למפגינים, סדקים רציניים בממשלה ובליכוד לאחר ההודעה על פיטורי שר הביטחון יואב גלנט - ולא פחות מכל זה, אזהרות חריפות ודאגה מצד הממשל האמריקני ומדינות רבות אחרות באזור ובעולם. הודעה אחת של נתניהו על השהיית החקיקה ויציאת הכנסת לפגרה הרגיעו בינתיים את הרוחות - לפחות במערכת הפוליטית, בעוד המתיחות הביטחונית סערה גם במהלך החג.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
בתקופה הזו ראש הממשלה בנימין נתניהו מנסה לנצל את השקט הפוליטי הנוכחי כדי לטפל בסדקים בתוך הקואליציה ולא פחות בתוך הבית – הליכוד. לאחר שלא הוציא לפועל את פיטוריו של גלנט, נתניהו מנסה להגיע לפשרה שלא תשחק את ההרתעה שלו מול שרי הליכוד, שחלקם עשויים להצטרף לכל מרד פוטנציאלי בעתיד. מאידך, נתניהו היה רוצה להשאיר את גלנט בתפקיד כדי לא להדליק שוב את מוקדי ההתנגדות. נתניהו, כהרגלו, בוחר בינתיים שלא להכריע. הוא משהה גם את עניינו של גלנט - שממשיך לתפקד כשר ביטחון לאור המתיחות הביטחונית.
על אף האווירה הטובה שבה מתנהלים דיוני ההידברות בין ראשי האופוזיציה והקואליציה בבית הנשיא, ובעוד כל הצדדים מציגים בפומבי את הצורך להגיע להסכמות, בחדרים סגורים אותם צדדים אומרים את האמת – הפערים גדולים עד בלתי ניתנים לגישור. הקואליציה שמגיעה להידברות, לאחר שהפסידה בסיבוב הראשון ונאלצה להקפיא את החקיקה ברגע האחרון, מודיעה חדשות לבקרים באמצעות שרים בכירים וזוטרים שהיא תמשיך את החקיקה לאחר פתיחת כנס הקיץ של הכנסת בעוד כחודש (ויש כאלה שמוסיפים - החקיקה תימשך ללא שינויים מהותיים או קוסמטיים).
במקביל, ראשי האופוזיציה מגיעים למגעים תוך כדי שהם בעצמם מקיימים הידברות פנימית כדי לגשר על הפערים ביניהם - בין ראש האופוזיציה הרשמי יאיר לפיד לבין ראש האופוזיציה בפועל בני גנץ (כך לפחות לפי נתניהו, שבנאומו הקפיד להתעלם מקיומו של לפיד ופנה לגנץ כמי שמייצג את המחנה הנגדי). על דבר אחד, בכל אופן, יש באופוזיציה הסכמה: לא לאפשר פוליטיזציה של מערכת המשפט. או במילים פשוטות: לא לאפשר רוב אוטומטי של הקואליציה בוועדה לבחירת שופטים.
נתניהו נשאר עם לא מעט אתגרים להמשך החג, מעבר לחזית הצפון והדרום: השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר הצליח (גם השבוע) להפתיע את כולם, לאחר שאמר בריאיון לחדשות 12 שאינו מתנגד להכפפת המשמר הלאומי למפכ"ל המשטרה. זאת לאחר שעורר סערה במשך שבוע שלם בגלל ההכרזה על הקמת הגוף השנוי במחלוקת תחת אחריות משרדו. "המשמר הלאומי" של השר גרר התנגדות ממפכ"לים לשעבר, המפכ"ל הנוכחי וראש השב"כ בנוסף לשרים אחרים בממשלה. אלו לא רק התנגדו למהלך עצמו אלא גם לצורת הצגת הדברים על ידי השר בן גביר, שאיים לפרק את הקואליציה אם לא ישיג את מטרתו, כתנאי להסכמה להשהיית חקיקת המהפכה המשפטית.
ועוד סוגיה אחת שלא הלכה לשום מקום: למרות ש"חוק דרעי 2" היה אמור לסלול את דרכו של יו"ר ש"ס אריה דרעי חזרה לשולחן הממשלה, נראה שדרעי רוצה למנוע התנגשות בין החוק הפרסונלי שלו לבין בית המשפט העליון. הוויתור של דרעי ודחיית ההצבעה על החוק בקריאה השנייה והשלישית נראים כמהלך שאמור לייצב את הקואליציה, אך ההיעדרות שלו משולחן הממשלה רק תסבך את העניינים עבור נתניהו שסמך על דרעי להתייצב בתור המבוגר האחראי שיבלום את סמוטריץ' ובן גביר בעיתות משבר.
בינתיים, ממשלת ישראל ה-37 ללא שר ביטחון קבוע, או עם שר ביטחון על תנאי - דווקא במצב הזה - וללא שרי פנים ובריאות, אך מקימה עוד משרד שבכירים בקואליציה כינו אותו "משרד מיותר" שתעמוד בראשו מאי גולן, מעכשיו - השרה לקידום מעמד האישה. אותה מאי גולן שכינתה רק לפני חודש את חברת הכנסת מיש עתיד "מירב קוקוריקו בן ארי״, ולאחר מכן הגדילה לכנות אותה כ"תרנגולת קרקרנית". יהיה מעניין לעקוב אחרי תגובתה של השרה החדשה לקידום מעמד האישה בתקרית הבאה שבה חבר או חברת כנסת יפנו לחברת כנסת אחרת בצורה מזלזלת ומשפילה כזאת.
רק חודש אחד עומד לרשותו של ראש הממשלה כדי להתגבר על כל האתגרים האלה ולהגיע לקו ההתחלה של כנס הקיץ של הכנסת מוכן. שני תרחישים סבירים עומדים על הפרק: הראשון - שההידברות עם האופוזיציה תיכשל והוא יחזור למצב שבו רוב הגורמים בממשלתו ידרשו שוב לחדש את החקיקה ואז הוא יצטרך להגיע מוכן עם קואליציה מגובשת שתצליח לשרוד את המחאה והלחצים והמכשולים מבית ומחוץ. התסריט השני - שנתניהו יתעקש לאחר פתיחת כנס הקיץ להמשיך עם ההשהייה עד להודעה חדשה ולהתמודד עם מימוש האיומים של בן גביר וסמוטריץ' בפירוק הממשלה. כך או כך, הקואליציה של נתניהו בת ארבעת החודשים לא דומה בשום צורה לקואליציה שהבטיח ערב הבחירות, ושוב מיד לאחר הקמת הממשלה: היא לא יציבה, לא מלוכדת ובטח שלא תוכל להשלים את ימיה בהרכב הנוכחי.
במצב כזה נתניהו יצטרך לחשוב על מסלול שלישי, שמהיום הראשון להקמת ממשלתו נזרק לחלל על ידי סביבתו, על ידי חלק משותפיו בקואליציה וגם על ידי רבים אחרים באופוזיציה. הוא יצטרך שוב את עזרתו של שותפו לשעבר בני גנץ - זה שאמר הערב ש"אסור שהקבינט יתבסס על קיצוניים חובבי הדלפות".נכון, גנץ כבר למוד ניסיון מר מהשותפות שלו עם נתניהו, והוא נמצא באחד מרגעי השיא שלו מבחינה פוליטית כשהסקרים מנבאים עבורו תוצאות מחמיאות מאוד. הצטרפותו לממשלת נתניהו יכולה רק לגרום לו נזק, ואין ספק שגנץ עצמו אמר בגלוי אין ספור פעמים שאין לו אמון בנתניהו.
אך ברגע גורלי אחד, כשהמדינה תחזור שוב לסחרור שהיא חוותה ערב הכרזת נתניהו על פיטורי גלנט, גנץ עצמו יתקשה מאוד לסרב להצעה שתיראה בתור חבל ההצלה של המדינה, כמו בימי הקורונה כשחבר לנתניהו. הצטרפותו של גנץ תוציא את סמוטריץ' ובן גביר מחוץ לקואליציה, אך היא תקנה לנתניהו ממשלה יותר יציבה ומקובלת בציבור הישראלי ובעולם. מה שמוביל למחשבה שבמקום הפשרה המשפטית שנתניהו מחפש בבית הנשיא, הוא יידרש לחפש פשרה פוליטית עם גנץ.
סיקור נרחב:
הערכה: צה"ל יגיב בחריפות נגד חמאס ברצועת עזה
צעיר נפצע קל-בינוני בפיגוע באדם, עימותים בערים המעורבות
שעות אחרי הירי מעזה: שיגורים מסיביים מלבנון לעבר יישובי הצפון, אדם אחד נפצע קל
הסלמה בכל הגזרות: המצב בהר הבית הצית את הדרום והצפון
המודיעין המצרי באזהרה לעזה: "אם לא תעצרו - נפסיק את התיווך מול ישראל"
אירועי 100 הימים: כך נראו 3 החודשים הראשונים של ממשלת נתניהו השישית