הצטרפו אליי למסע קצר לפירוק התיקון לחוק שהציע חה"כ בועז ביסמוט ואת הטיעונים להצדקתו כדי להבין למה הכול מתחיל ומסתכם ברווח פוליטי.
מוכנים? בואו נצא לדרך.
חה"כ ביסמוט, אתה טענת שהתיקון להצעת החוק (הראשונה!) שהגשת נועד כדי להבטיח "שתוכן רגיש לא יפורסם ברבים". לדידך, "בעידן הטכנולוגי בו אנו חיים, כל אדם יכול להקליט שיחה אינטימית ולפרסם אותה ברבים. כפי שאסור לפרסם תמונות וסרטונים אינטימיים ברבים, כך גם לגבי הקלטות שיחה בעלות תוכן אישי".
בתגובה לביקורת שנמתחה ברשתות החברתיות ובכלי התקשורת, טענת שהתיקון שהגשת עוות. ושהוא אינו מכוון לעיתונאים, אינו כולל עוולות ציבוריות שיש להן עניין ציבורי, אינו כולל עוולות שחשוב שיישמעו מתוקף זכות הציבור לדעת ושכל תכלית התיקון היא להגן על האזרח.
אז מה הבעיה?
ראשית, התיקון להצעה לא שם סוף להקלטות סתר, אלא רק אוסר פרסום הקלטה שיש בה "מידע רגיש" על המוקלט, כלומר: נתונים לגבי אישיותו, מצבו האינטימי, הבריאותי, הכלכלי וגם "דעותיו ואמונתו". כל דעה של אדם שהוקלטה בשיחה מבלי שהיה מודע לכך- אסורה בפרסום.
שנית, מידע כזה אסור כבר עכשיו בפרסום לפי חוק הגנת הפרטיות, תשמ״א - 1981, פרק א': פגיעה בפרטיות. סעיף 2(8): הפרה של חובת סודיות שנקבעה בדין לגבי עניניו הפרטיים של אדם. סעיף 2(9): שימוש בידיעה על עניניו הפרטיים של אדם או מסירתה לאחר, שלא למטרה שלשמה נמסרה. סעיף 2(11): פרסומו של עניין הנוגע לצנעת חייו האישיים של אדם, לרבות עברו המיני, או למצב בריאותו, או להתנהגותו ברשות היחיד.
אז בתכלס ביסמוט, הגשת תיקון על מצב שכבר קיים בחוק.
שלישית, אפילו אם יתקבל התיקון המוצע, הוא לא יוכל למנוע פרסום של "מידע רגיש" של המוקלט, אפילו ללא הסכמתו, באותם מצבים שהחוק מגן על פרסומים כאלה בסעיף 18 לחוק הגנת הפרטיות, כאשר הפרסום נעשה "בנסיבות שבהן הייתה מוטלת על הפוגע חובה חוקית, מוסרית, חברתית או מקצועית לעשותה", או "לשם הגנה על ענין אישי כשר של הפוגע", או אם היה בה "ענין ציבורי המצדיק אותה בנסיבות העניין". אז אם החוק הקיים מסדיר את כל המצבים שתוארו לעיל – מה מטרת התיקון כעת?
בוא תגיד את האמת, ואז נקיים דיון על זה: זו הצעה שנועדה למטרות רווח פוליטי נטו. להראות לבוחרים שאתה "מראה" לתקשורת ו"מרסן אותה", למרות שבפועל, ההצעה שלך לא עושה שום דבר מאלה
האם הכוונה לשנות את האיזון בין הפרטיות לעניין הציבורי, שהראשונה תהיה מעל? אבל הרי גם כתבת שבהינתן עניין ציבורי - אין מניעה לפרסם.
אז בוא נסכם שאם יש בה עניין ציבורי, יש לה ערך. ואתה דורש ממני, הלכה למעשה, לא להשמיע אותה, גם אם יש לה ערך רב.
חה״כ ביסמוט, בכל הצניעות, היום ברחוב עוצרים אותי ומבקשים ממני סיוע כי רוב הרמאים, עושקי הקשישים, האנסים, המטרידים מינית, המתעללים וגונבי הדירות מעריריים, לא מפחדים מהמשטרה, אלא ממני ומעיתונאים כמותי. הם מפחדים יותר שאבוא עם מכשיר הקלטה מאשר שתבוא המשטרה. שוטרים לעיתים ממליצים להם (וגם זה מוקלט) לזעוק דרכנו.
אז הציבור מסתכל עליך, ולא מבין מה אתה עושה חה״כ ביסמוט. אנחנו בסוף היום עומדים עם כלי העבודה הזה ועוזרים לאנשים במקום שאתם המחוקקים נכשלים. כך, הצעת החוק הראשונה שלך פוגעת גם בקהל שאתה מייצג אותו.
החשיפות שלא היו מתאפשרות לולא הקלטות:
אני במקומך הייתי מטילה חובה על המשטרה לא להתרשל באיסוף עדויות וממצאים, מציעה לפרקליטות לקחת מאיתנו הקלטות כאלה ולבדוק את הפרסומים "בכל הכוח" ובמהירות. להראות לציבור שהצדק לא רק נעשה, אלא גם נראה.
ומשום שאני יודעת כמה היה חשוב לך שיתייחסו אליך כעיתונאי רציני, אז אני גם יודעת שכוונתך היא לא להגן על מי שאולי גרם למותו של ד״ר גאון למתמטיקה וגזל ממנו את רכושו, ולכן ברורה לי מה כוונתך. הנה דוגמה.
״שקרן בן שקרן״
את הכינוי הזה הצמיד שר האוצר בצלאל סמוטריץ' לראש הממשלה בנימין נתניהו בהקלטה של הכתב החרוץ, מיכאל שמש בתאגיד השידור הישראלי. ההקלטה, שפורסמה לפני הבחירות, ערערה את הגוש שתומך בנתניהו, אבל לא רק.
בעבר הקלטות אחרות, גם הביכו את בנו, יאיר נתניהו, ביציאה ממועדון חשפנות, סיפור שחשף גיא פלג בחדשות 12, ולא הייתם נחשפים אליו מעולם, לולא "ראיית הזהב" בדמות ההקלטה שלו אומר זאת בקולו.
אז חה״כ ביסמוט, בוא תגיד את האמת, ואז נקיים דיון על זה: זו הצעה שנועדה למטרות רווח פוליטי נטו. להראות לבוחרים שאתה "מראה" לתקשורת ו"מרסן אותה", למרות שבפועל, ההצעה שלך לא עושה שום דבר מאלה. ואם בתי המשפט לא יקבלו תביעות לפי החוק שלך, תמיד יהיה אפשר להאשים אותם.