המנהיג שקם על עמו

נתניהו יודע היטב להזכיר לעצמו (אולי, אני כבר לא בטוח) את הנזקים שהוא ממיט על הציבור. הוא ער לכך שמיליונים סובלים עכשיו ממועקה ודיכאון, וימיהם עוברים בחרדה שמא הבניין קורס לתוך מדמנה של קיצוניות הזויה ואינטרסים צרים של השוליים.

הוא ער לפגיעה, בין קשה ובין מוגבלת, בכלכלת המדינה. אבל האיש, שמשתבח בתרומתו להזנקת המשק, ממאן להתעשת. כל מחיר ראוי בעיניו למען רווחתו שלו. שההשקעות בהיי-טק ייעצרו, שכסף יברח, שתוכניות פיתוח ייעצרו - מה כל זה אל מול טובתו הפרטית?

הוא מבין יפה שהוא מסכן עכשיו את ההישג הגדול שלו בכהונתו הקודמת, "הסכמי אברהם". הסכנה, למיטב ידיעתי, אמיתית וקרובה. אנא, האמינו לי. הוא יודע, כמובן, שאין פריצת דרך לא עם סעודיה ואפילו לא עם ג'יבוטי כשהוא משאיר על הפרק את תוכניות הסיפוח, הבנייה וההרס של סמוטריץ' ובן גביר בגדה המערבית.

הוא מזעזע את יסודותיה של מערכת הביטחון במזימות להעביר סמכויות במשרד הביטחון לבצלאל סמוטריץ', שקרא ב-2017 במאמר מנומק לא להתגייס לצה"ל, ואפילו להפקיד פלוגות מג"ב ובעצם את המשטרה כולה בידי ליצן בריוני. חלילה עוד ייתן לו להצית להבה ברמדאן. והאיש הזה אמור למצוא מסילות להבנות עם ירדן בהר הבית? נו באמת.

הוא סירב שנים לצילום משותף עם בן גביר, ממש ברח מקרבתו, אבל מוכן לתת לו לדאוג לשלומנו. האומנם? תאמינו או לא, זה בדיוק מה שקורה. נערי הגבעות פורעי החוק הם הממשל שלו, יחד עם קופת השרצים שעל גבו של הרב אריה ותעלוליו של הוד קדושתו גולדקנופף. שהחיינו!

אין צורך לומר שהוא מבקש לשעבד את מערכת המשפט לצרכיו ולחסל כל בקרה על השרים ופקידיהם. יועצים משפטיים הביתה, הסבירות איננה עוד שיקול. הוא ימנה שופטים באמצעות משרתיו בכנסת, בג"ץ נהפך לאויב אכזרי. אליקים רובינשטיין, בעיני מלח הארץ (עם ערבית רהוטה וגם כיפה), הפך אצלו לסמל לשטותניקיות. רק על דוד שימרון נשאר לנו לסמוך?

את מפלגתו שלו הוא משפיל ומרסק בחדווה גלויה. ביום שלמחרת נתניהו, הליכוד יתפצל, יתכווץ או יחווה גסיסה איטית כמו מפלגת העבודה. עיי החורבות כבר נערמים. וכמובן, את התמיכה של ארצות הברית, של יהדות הגולה ועוד - על כל אלה מותר לו להמר בלי מעצורים.

הכול ראוי בעיניו, כל חבלה במדינה נסבלת למען האני שלו, לואי ה-14 היהודי. ואם מרי אנטואנט של המולדת תורה להסתפק בעוגות, הוא היה רוצה שנציית לה. אבל אנחנו נוסיף גם שמפנייה, מרוב כבוד.

ורוב העם, לרבות מרבית בוחריו שלו - שישתנקו מזעם. אנשים טובים כמו גלנט, דיכטר ואחרים פוחדים להמרות את פיו, גם אם הם מתביישים בו. והיתר? אנחנו? שיכתתו רגליהם בהפגנות, בגשם וברוח. העיקר שהוא יברח מצרותיו ויוסיף לאכוף על אומה שלמה את עונשו.

יסולח לי על המרירות, אני מקווה.