"תבטיח לי שהכול יעלה, ובקרוב": ככה הסתיים הקשר האחרון ביני לבין הסורי שתיעד בחודשים האחרונים את הבירה שלו. "אני רוצה כבר להביך אותם, לדעתי שעשיתי הכול כדי לפגוע בהם". אם מישהו מחפש מוטיבציה - מדוע אזרח סורי ייקח על עצמו את המשימה המפחידה הזאת, לצלם עבור האויב הציוני במדינה שבה ישנם 4 סוגי מוח'אבראת (שב"כ), מדינת משטרה טוטליטרית שבה היעלמות אזרחים היא נון-ניוז - אז פה זה נעוץ. הרצון להביך, לפגוע, להחזיר למשטר שבחוזה החברתי בינו לבין הרוב הגדול של האזרחים הסורים - לא ממלא כמעט שום חלק.
הדבר המעניין באמת הוא שהתמונות הללו הם כבר לא מגובה של כמה אלפי רגל וממצלמה שיושבת על מטוס קרב ישראל - התמונות הן מגובה אדם, החדירה מדהימה לתוך חלק מקודשי הקודשים של המשטר. הוא מדבר ומספר תוך כדי צילום, נכנס עם המצלמה לתוך מקומות שאת חלקם לא ראינו בשנים האחרונות. יתר על כן, חלק מהצילומים צינזרנו, פשוט משום ששידורם עלול לסייע למשטר לאתר את הדמות הזו.
8 מיליון אזרחים סורים היגרו במהלך מלחמת האזרחים. על פי ההערכות, רק 300 אלף שבו הביתה. המספר הזה מפר הרבה על המציאות בסוריה שלאחר המלחמה: מדינה שבורה, כלכלה של מדינת עולם שלישי, נתונים סטטיסטיים נמוכים משל רצועת עזה - מי שהייתה פעם האויבת הגדולה של ישראל הפכה להיות צל של עצמה. אז הוא נכנס אל מוזיאון המלחמה, מביא לנו תמונות מהעבר "המפואר", כפי שהוא משווק לסורים. אבל כיום - אי אפשר בכלל לדמיין התמודדות בין המדינה השבורה הזו לבין ישראל.
מעל הכול מרחף ה"כיבוש" האיראני. איך נראית ההתבססות האיראנית בסוריה, זו שאנחנו שומעים עליה כבר שנים ומקבלים מעט מאוד רפרנסים מהשטח. ובכן, נתחיל בספויילר - היא נכשלה. איראן לא הצליחה בתוכנית הגרנדיוזית שלה להפוך את סוריה למדינת חסות שלה, תרבותית, כלכלית וכמובן צבאית.
ובכל זאת, המצלמה שלנו מביאה תמונות של השיטה: השתלטות על העיר העתיקה של דמשק, למשל באמצעות מסגדים ומקומות קדושים לשיעה. מהר מאוד המקומות הללו הפכו להיות מרכזי העצבים של האיראנים בסוריה, מיני-טהראן שצמחה שם בשנים האחרונות. יש תיירות שיעית מכל רחבי המזרח התיכון - לבנון, עיראק וכמובן איראן. משם מנהלים הכול, ומתרחבים.
האיש בדמשק מספר על "הטקסים השיעים המוזרים והמשוגעים", לדבריו. הוא מתקשה להבין מה להם, אזרחים סורים בבירה המפוארת של בית אומאיה ולשיעים איראנים שבאו זה מקרוב ומשתלטים על חייהם.
ישראל עסוקה בימים אלה בעצמה ובמשבר הפנימי הרחב שמאיים עליה. הציר השיעי - זה שמתחיל באיראן בואכה עיראק, סוריה וכמובן לבנון - הוא הסכנה החיצונית הגדולה שמאיימת עלינו. בהקשר הזה, דמשק היא תחנה חובה למי שמנסה להבין את האיום הזה ואת הנוכחות האיראנית על גבולה הצפוני של ישראל. החל מהערב - פרויקט מיוחד.