לא תסריט דמיוני: השכנה של ישראל מדרום דוהרת לאסון

המספרים אומרים הכול: הלירה המצרית איבדה מחצית מערכה. כלומר, המשכורות נחתכו בחצי! המחירים עלו בשיעור של 40% ועלות מוצרי המזון הוכפלה בעת שהאינפלציה דוהרת אל מעבר ל-25%. מחצית מהתקציב משועבדת לתשלום ריביות על החוב הלאומי, ש-100 מיליארד דולר ממנו צריך לפרוע בארבע השנים הקרובות. משקיעים הוציאו בחודשים האחרונים 20 מיליארד דולר מן המדינה - אלה נתונים של אסון ממשמש ובא.

במצרים קמה לאחרונה קבוצת רשת עם 126,000 חברים בשם "מה שיקר אפשר להחליף", שעוסקת בחילופי מתכונים לארוחות זולות ללא בשר. אפילו נסראללה הרשה לעצמו בשבוע שעבר ללעוג למצרים שנאלצת להתחנן לתרומות, אף שהייתה הראשונה לכרות שלום עם ישראל ועומדת תמיד לצד ארצות הברית.

לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן

משפחה מצרית ממוצעת ממעמדות הביניים השכירים שרויה בימים אלה בחוויה המכאיבה של עוני מדכא. לאלה שיש חסכונות התברר, להפתעתם, שהבנקים מגבילים את משיכת הכספים. דוכני ה"כושרי" - המאכל העממי הזול - מאבדים לקוחות של שנים. ביצים הפכו למותרות והרוכלים בשוק המפורסם של חאן חלילי מקוננים עכשיו, בשיא העונה, על היעלמותם של התיירים מרוסיה ואוקראינה, שהיוו שליש מסך המבקרים.

עד כה הצליח הנשיא א-סיסי לשמר את השקט בעזרת פיקדונות של כ-20 מיליארד דולרים בשנה ממדינות הנפט הערביות, החרדות מפני מפולת אצל "האחות הגדולה". אבל בסוף השבוע האחרון נחתה המכה: סעודיה ובעקבותיה כוויית החלו לאותת שהנדיבות שלהן מגיעה לקיצה. שתיהן סירבו להשתתף בוועידת החירום שזימן שליט האמירויות מוחמד בן זאיד באבו-דאבי, במטרה לסייע למצרים (וגם לירדן). נורות האזעקה נדלקו בקהיר: בלי העזרה הזאת, תדמה מצרים לארגנטינה פושטת הרגל או, חלילה, תהפוך ל"לבנון שנייה".

>> להאזנה לכל הפרקים של "אחד ביום" לחצו כאן 

קרן המטבע הבין-לאומית ניאותה החודש לתת לא-סיסי 3 מיליארד דולר - זו פעם רביעית בשש השנים האחרונות - אבל הציגה תנאים קשים: עוד פיחות של הלירה המצרית והפחתה דרמטית בהוצאות הממשלה, לרבות קיצוץ סובסידיות ללחם. כולם שם זוכרים את המהומות בינואר 1977, כשהנשיא סאדאת העלה את מחירי הפיתות ונאלץ לחזור בו.

יותר מזה: הקרן דורשת שהצבא המצרי יתחיל לסגת משליטתו במשק, המתנהלת באמצעות לא פחות מ-1,000 חברות. בהן יש קונצרנים ענקיים שמחזיקים מונופול בסקטורים רבים ומעודדים שפיכת עשרות מיליארדי דולרים על מפעלי ראווה שתועלתם מפוקפקת - דוגמת בניית הבירה המנהלית החדשה בעלות של 60 מיליארד דולר והמונורייל ללא נהג הארוך בעולם בעלות של עוד 23 מיליארד דולר. הצבא קוצר לכיסיו את ההכנסות ומנהל מרוץ רכש פרוע, ללא הסבר הגיוני, אחר עוד ועוד מערכות נשק יקרות מכל הסוגים.

א-סיסי, לא קשה לשער, במצוקה לא פשוטה: הוא חושש לשלול מהקצונה את הפרות החולבות שלה, ובו בזמן פוחד מפני תגובות הציבור על ההתייקרויות. הוא ירא מפני החוב התופח, שגדל פי ארבעה מאז תפס את השלטון ב-2014, ומודאג מקפיצת היד של הסעודים. בקצרה: המצרים בצרה צרורה.