חוק החמץ, שעבר בקריאה ראשונה בכנסת, הוא לכאורה חוק קטן, סתם סערה פוליטית. בסופו של דבר, כפי שאומרים יוזמי החוק, הוא רק יאפשר למנהלי בתי חולים להחליט אם לבדוק בתיקיהם של הנכנסים לבתי החולים. אבל המחיר של החוק הזה הולך להיות הרבה יותר גבוה.
- ועדת השרים לחקיקה אישרה את חוק החמץ של גפני
- בחזרה לבג"ץ החמץ: האם גם החוק ייפסל?
- יחפשו בתיקים? כך יפעלו בתי החולים לאחר שחוק החמץ יאושר
מערכת הבריאות הישראלית היא אחת המערכות המוצלחות שלנו. היא מערכת חזקה ויעילה, עם טיפול טוב, בעלויות נמוכות. אומנם יש בעיות במערכת, אך עדיין היא מהטובות בעולם.
יש לנו מערכת בריאות חזקה, ושוויונית לכולם ולכולן, עובדי מערכת הבריאות, כמו גם מקבלי השירות, הם מכל הקשת של החברה הישראלית: חילונים, דתיים, חרדים, ערבים, כולם.ן. נדמה שזה אחד המקומות האחרונים בישראל שבהם אין הפרדה, הדרה או אפליה. זוהי מערכת שבה המחלוקות נשארות מחוץ לחדרי הטיפולים.
אין במערכת משמעות לזהות המטופלים, ואין בעלות של פוליטיקאים על המערכת. אין הפרדות, אין בתי חולים של יהודים או של ערבים. זאת מערכת שמחויבת לתת שירותים לכולם. מערכת הבריאות בישראל הוקמה בשנים שבהן ברחבי העולם הייתה מקובלת הפרדה בין שחורים ללבנים, או בין בני עדות ודתות שונות. בישראל, עוד מהתקופה שלפני קום המדינה, אין שום הפרדה בבתי החולים. סיבה מרכזית לכך הייתה הליברליות של נשות הדסה, שהיו דומיננטיות באותן שנים. הן הובילו את הקו שלא תהיה הפרדה, והכלל הזה נשמר עד היום.
לעומת זאת מערכת החינוך הישראלית סובלת מכשלים עמוקים, מערכת עם תקציב עתק, אבל עם הצלחות מאוד מצומצמות.
ומה ההבדל המרכזי בין שתי המערכות האלו?
לעומת מערכת הבריאות המשותפת והשוויונית לכלל השבטים בחברה הישראלית, מערכת החינוך מהרגע הראשון הייתה נפרדת, מחולקת לארבעה זרמים מרכזיים: ממלכתי, ממלכתי-דתי, ממלכתי-ערבי וחרדי. מאז היא התפוררה לעוד אינספור תתי זרמים: ממלכתי דתי-תורני, חרדי-ספרדי ועוד ועוד. בקבוצות מסוימות בחברה הישראלית כל פוליטיקאי מחזיק לו מערכת חינוך, כדי להשתמש בה ברגע האמת. בדיוק ההפך מהממלכתיות במערכת הבריאות.
כשאנחנו לומדים במסלולים נפרדים אנחנו מוציאים המון כסף. אנחנו משלמים על מערכות פיקוח מקבילות וכל אחת מתחרה בשנייה על תקציבים. החינוך הופך יקר להחריד ולמוצלח פחות. תוסיפו לזה פוליטיקאים שמנסים למנף את בתי ספר ורשתות החינוך לטובתם, והתמונה גרועה בהרבה.
זה המקום שאליו צועדת מערכת הבריאות בחוק החמץ שעבר בקריאה ראשונה. על פי הצעת החוק, מנהלי בתי חולים יוכלו להחליט אם לאסור הכנסת חמץ לבתי החולים שבניהולם. לכאורה, מה הבעיה, בריכוזים חרדיים יחילו את החוק, ובאלה החילוניים לא. אולם, זהו השלב הראשון בתהליך שבו לאורך זמן תיווצר בישראל מערכות בריאות נפרדות לחילונים, דתיים, לערבים וליהודים. אנחנו לא נרגיש את זה מיד, אבל המערכת לאט לאט תתעצב על פי קהילות, ומהר מאוד הפוליטיקאים יאמצו לעצמם בתי חולים משלהם. הם ימנפו את כוחם, ההפרדות יגדלו, ומערכת הבריאות המשותפת, השוויונית, החזקה והמוצלחת, המערכת שכולנו גאים בה, תאבד עבור כולנו.
אולי מה שהכי עצוב, זה שהכול נעשה על רקע פסיקת בג"ץ, שלאורך כל הדיונים התחננו לפוליטיקאים לייצר הסכמות ולהגיע להסדר רך ומאפשר, שיוכל לחול על כולם. אך במקום לחפש פתרונות כנים ואמיתיים, הממשלה בחרה בהפרדה והדרה בין קבוצות במערכת הבריאות, ובתהליך שכולנו נשלם את המחיר שלו - בבריאות.