הוויכוחים בעניין הרפורמה המשפטית שתשפיע משמעותית על חיינו הם ללא ספק מהחשובים והמהותיים שהתנהלו בישראל לאחרונה, אם מישהו באמת היה מנהל אותם. בינתיים, האופוזיציה עוד מתקשה להחליט אם היא מוכנה לקיים את הדיון בכלים הדמוקרטיים שעומדים לרשותה, אם היא רוצה משאל עם או שזה מיותר, ואפילו אם היא מתייצבת להפגנה בכיכר.
- תאריך היעד לחקיקת המהפכה המשפטית וההנחיה של נתניהו
- המצביעים ידעו על הרפורמה? כך נשמעו הח"כים בקמפיין הבחירות
- גורמים בקואליציה מבהירים: נסכים לפשרות מינוריות בלבד
- אהוד ברק: "אני מכיר בוחרים של נתניהו, הם לא התכוונו לדבר הזה"
בהיעדר סדר בדיון הציבורי, שב אל סדר היום הטיעון שבוחרי הימין לא ידעו במה הם בוחרים.
נכון, קל לשלוף מהארכיון ריאיון או שניים שבהם חברי הליכוד נמנעו מלרדת לפרטים. כדרכם, אגב, של ריאיונות וגם של קמפיינים. ועדיין, עצם העובדה שחברי הכנסת של הליכוד נשאלו על כך מעידה עד כמה הבליט הליכוד את תוכניותיו בנושא המשפטי. חברי המפלגה הציבו, בשל כך, את יריב לוין ראשון ברשימת הליכוד, ובוחרי גוש נתניהו בחרו בכך בלב שלם ובשום שכל, גם אם למישהו זה נראה מעשה לא חכם.
יש טיעונים רבים נגד הרפורמה המשפטית, או לפחות ריסונה. הטיעון הזה, שמצביעי הליכוד "לא ידעו על מה הם מצביעים", פשוט לא אמור להיות אחד מהם.
אבל בעצם מה חדש, מדובר באותו טיעון חבוט שנשלף פעם אחר פעם כשהימין מנצח. כתבתי על זה כבר מזמן. והנה שוב, בוחרי הימין מואשמים בעדריות, בשבטיות, בחמולתיות, הכול חוץ מבחירה רציונלית.
יש מחנה אחד שבטוח שהבחירה שלו הוא המושכלת והמשוקללת. את הבחירה האחרת, השונה, הוא לא מצליח לקבל ולא להבין. את חוסר ההבנה הוא משליך על הבוחר האחר: הוא לא ידע, המסכן, איך זה ייגמר.
מישהו מבוחרי המחנה הזה ידע שיקבל ממשלה בראשות נפתלי בנט, עם חברות של מנסור עבאס? אין כל ספק שלא. אז אולי מה שהיה ידוע הוא לא מה שמפריע לכם באמת, אלא מה שנכון בעיני האחר.