גילוי נאות: הסולטנות המבודדת בתחתית חצי האי ערב היא היעד המעודף בעיניי בכל המרחב שסביבנו. ארץ של צריחים ומצודות יפיפיות, ארמונות מעוטרים ושערים ססגוניים. פעם הייתה עומאן אימפרייה שהשתרעה מן האי זנזיבר במזרח אפריקה ועד חופי פקיסטן. שולט בה איסלאם ייחודי משלה, האיבאדיה, ומאז סיום המרד בחבל זופאר (צופר במקרא) אין העומאנים מסתבכים בלחימה. הם מעדיפים להפיק מור ולבונה מעציהם ולהעלות מהם קטורת. לכשייפתחו השערים - סעו קודם כל לשם. לא תתחרטו!
יש היסטוריה ארוכה, גם אם עלומה ברובה, לקשרים בין ישראל לעומאן. הם החלו להירקם בראשיתם בעזרת הנשיא סאדאת ב-1978, ונמשכו בקצב משתנה עד לביקורי פרס (1996) ונתניהו (2018) אצל הסולטן הקודם, קאבוס, שהגיע ממש אל סף נורמליזציה. שר החוץ לשעבר יוסף בן-עלוי, שהיה בצעירותו ממנהיגי המרד, ביקר לא מעט בארץ. מכתב חתום בשעווה שהפקיד קאבוס, שלא היו לו ילדים, נפתח רק לאחר מותו. שם קבע שבן דודו היית'ם, כיום בן 69, יהיה היורש וזה התחייב להתמיד במדיניותו.
לא מעט היסוסים היו לסולטן החדש, אם ללכת בדרכה של סעודיה ולפתוח את השמיים לישראל. לעומאן, נזכיר, יחסים טובים מאוד עם איראן, שנמצאת מעבר למיצרי הורמוז. לחץ אמריקני עקבי ומחוייך ועידוד סעודי שקט הביאו לבסוף להחלטה, אבל בצמוד אליה ננקטים מהלכים הפוכים לגמרי: המופתי הראשי של עומאן, אחמד בן חמד אל-חלילי בן ה-81, צייץ "פליאה" והביע חשש שצפויים צעדים נוספים לקראת ישראל. כ-30 אלף עומאנים סימנו לייק על דבריו.
מהלך חשוב עוד יותר התרחש כש-86 חברי מועצת ה"שורא" המייעצת הצביעו על הידוק החרם האוסר כל מגע עם ישראלים. בלוגרית מעומאן שהעלתה תמונות מביקורה בירושלים ספגה עלבונות וגידופים. חברת התעופה העומאנית "סלאם אייר" פרשה מתערוכה בין-לאומית בבחריין במחאה על השתתפות חברות מישראל. סקרי דעת קהל הראו שלא פחות מ-84% מהאזרחים מתנגדים לשלום עם ישראל.
זו, אם כן, השיטה - ללכת בזהירות על חבל מתוח ולשמור על שיווי משקל באמצעות תנועות לשני הצדדים. ובכל זאת, עומאן היא מועמדת רצינית להרחבת "הסכמי אברהם". בינתיים תתבוננו בה מהשחקים.