כנראה שלא נקום מחר למציאות בה נשים יחויבו ללבוש כיסוי ראש, או שלהט"בים יוצאו מחוץ לחוק. אבל אל תתבלבלו, גם לא להתקדם קדימה זה בעצם ללכת אחורה.
אומרים שהבחירות הוכרעו על תחושת הביטחון האישי? אם בממשלה החדשה לא יהיו נשים שיאבקו כדי להעביר את חוק האזיק האלקטרוני, נשים מאוימות שאינן מצליחות לחיות בביטחון בגלל בן הזוג שלהן לא יוכלו לקבל חזרה שליטה על החיים שלהן. גם זה ביטחון.
אם לא יהיו נשים שילחמו נגד ההפרדה במוסדות הציבוריים כמו באוניברסיטה, בצבא או אפילו בתחבורה הציבורית, אז לא רק המרצות ישלמו את המחיר, או הנשים באוטובוס שירגישו מפוחדות. זה יחלחל לכולנו, וגם זה ביטחון. החוק לשוויון בשכר שנכנס לתוקפו השנה ודורש מחברות לפרסם את הפערים, גילה שבכל החברות כמעט נשים מופלות לרעה. אם לא יהיו נשים שילחמו כדי לקדם אכיפה וסנקציות, נשים ימשיכו להיות שוות פחות. פשוטו כמשמעו.
לא חייבים להטיל על הנשים סנקציות כדי שנלך אחורה, מספיק לא לאפשר לנו להתקדם קדימה.
9 נשים בלבד יהיו בקואליציה הקרובה, כמעט 70% פחות ממה שהיה כאן בשנתיים האחרונות. כרגע מדברים על שתי שרות נשים בלבד. צריך שיהיה ייצוג שוויוני לנשים בעמדות הכוח, איפה שמתקבלות ההחלטות. אם זה בממשלה, בצבא או כמנכ"ליות בכירות בחברות.
קודם כל, אנחנו 50% מהאוכלוסייה ומסתבר שעדיין ב-2022 צריך לדרוש את המובן מאליו. בעולם כבר התקדמו לשם, אבל ישראל נמצאת אי שם מאחור ב-OECD בייצוג נשים. צריך לזכור גם עדיין כי במציאות של היום בישראל, מי שמקדם חקיקה עבור נשים - הן נשים. בנושאים שנוגעים למניעת אלימות כלפי נשים ואלימות במשפחה, הטרדות מיניות, בדאגה לרווחת ילדים, בחופשות לידה, בקידום שוויון בשוק התעסוקה ובכל מה שנוגע לחיינו. אלו "החיים עצמם".
אין לנו את הפריווילגיה לא לקחת חלק במשחק הפוליטי, לחשוב שסך הכול המצב בסדר, או "זה לא שעכשיו פתאום ידרדרו אותנו שנים אחורה". אנחנו חייבות וחייבים לדרוש יותר נשים בממשלה. זה לא משנה אם אתן נשים מהשמאל או מהימין, זה מאבק של כולנו, גם של הגברים.
הבחירות נגמרו. זו הכנסת הקרובה שלנו, למרוצים ולמאוכזבים. זו המציאות. אבל אסור לנו לשתוק על היעדר הנשים הקיים בה. זה הזמן לדרוש מראש הממשלה המיועד נתניהו להביא נשים איכותיות שמאמינות בקדמה וביטחון לנשים לתוך הממשלה. שרות מקצועיות לשוויון וביטחון.