ישנן לא מעט הנחות יסוד שעל פיהן מתנהלת הפוליטיקה הישראלית. למרות שכל העיתונאים והפרשנים (ולפעמים גם הפוליטיקאים) מתייחסים אליהן כנתון בלתי משתנה, שוב ושוב אנחנו רואים כיצד הן נשברות. זוכרים שאמרו שלא ייתכן שליברמן וימינה ישבו בממשלה בתמיכת רע"ם? אז הם ישבו. וכשטענו שש"ס כבר מיצתה את הכוח שלה ואין לה קהל חדש לפנות אליו? ספרו את זה לדרעי שסופר 11 מנדטים (אחרי כמעט עשור חד-ספרתי). וכשנשבעו שלמרצ יש גרעין מצביעים שבכל מקרה יעביר אותה את אחוז החסימה? תרימו טלפון לזהבה גלאון כדי לבדוק עד כמה זה נכון. מאז הבחירות האחרונות אנחנו שומעים על עוד מוסכמה אחת חוצת מחנות, שנאמרת ונכתבת כאילו מדובר באיזה חוק טבע: "זוהי הקדנציה האחרונה של נתניהו כראש הממשלה". שומעים את זה משמאל (כמשאלה) ומימין, ועל כל הסכם, מינוי או צעד טקטי בהרכבת הממשלה מסתכלים דרך הזווית הצרה הזו.
למה בעצם שזו תהיה הקדנציה האחרונה של נתניהו? הרי אין בחוק הישראלי (עדיין לפחות) הגבלת קדנציות, ולא נראה שיש לנתניהו תחרות מבית או מפלגה בתוך הגוש שיכולה לאיים עליו פוליטית. אם כבר, סביר שגם את הממשלה הבאה הוא יוכל להקים, או לפחות יהיה במאבק על הזכות לקבל את המנדט מהנשיא.
אבל יש מכשול אחר, בלתי עביר מבחינת רבים - האיש מבוגר מדי. כמה מבוגר? בחודש שעבר ראש הממשלה החדש-ישן חגג 73. אכן, לא ילד, בטח בהתחשב בעובדה שכשנבחר בפעם הראשונה לתפקיד, אי שם במאה הקודמת, הוא עוד לא היה בן 47. "העולם שייך לצעירים", נכון? המנהיגים של בריטניה (42), צרפת (44), קנדה (50) וכמובן הכוכב העולה נשיא אוקראינה ולדימיר זלנסקי, שעוד לא חגג 45 - כולם מסמנים את הדור הבא של הפוליטיקאים הנמרצים, שמדברים את שפת הרשתות החברתיות ומחוברים לטכנולוגיה ולעולם המשתנה. בסוף הקדנציה שלו נתניהו אמור להיות בן 77, וזה כבר ממש גיל שמתאים, אולי, למלכים קשישים או נשיאים בעלי תפקיד טקסי, ולא למי שמחזיק באחת העבודות הכי קשות בעולם.
אבל רגע, למה בכלל הגיל קשור לעניין? אם היה מדובר בשחקן כדורגל, רקדן או מתאגרף אז הייתי יכול להבין. אבל ראש ממשלה? ממתי אדם בשנות ה-70 לחייו לא מסוגל לתפקד?
היום יש עדיין חברות מסורתיות שבהן זיקנה נחשבת מעלה ותכונה נדרשת למנהיג. הרבנים המובילים בעולם החרדי הגיעו מזמן לגבורות, כך גם קייסים, שייח'ים ומנהיגים נוספים שדווקא מפאת גילם המבוגר נחשבים לאוטוריטה. אם נסתכל על הפוליטיקה שלנו, נתניהו אמור להיות אופטימי: לא צריך לחזור לשנות ה-50, אז בן גוריון רץ לכנסת תחת הסלוגן "הגידו כן לזקן", ואפילו לא לשנות ה-90, בהן פרס ורבין עמדו בראש הממשלה בדיוק בגילו של נתניהו היום. מי עוד נבחר לראשות הממשלה בגיל 73? נכון, אריק שרון, שאחרי עשרות שנים של נידוי, הפך לאחד מראשי הממשלה הכי פופולריים שהיו כאן, והגיע לשיאו הפוליטי כשהוא מנצח שתי מערכות בחירות ברוב עצום.
כנראה שיש משהו בתפקיד ראש ממשלת ישראל שדורש בשלות. כך אמר שרון בעצמו כשנשאל לגבי הגילו שלו: "היו כאן שני צעירים לפניי (הכוונה לנתניהו וברק). האמת? לא התרשמתי". רבין ופרס, כמו גם נתניהו עצמו, הפכו עם הזמן למנהיגים טובים יותר והגיעו לשיא דווקא בגלגול הפוליטי המאוחר שלהם.
גם אם נביט מעבר לים נראה דבר דומה: כשדונלד טראמפ נבחר לנשיאות ארצות הברית, הוא עשה היסטוריה גם בכך שהיה לנשיא המבוגר ביותר והראשון מעל גיל 70 שמגיע לבית הלבן. הוא כבר לא מחזיק בתואר הזה מפני שהנשיא ג'ו ביידן, שבשבוע הבא יחגוג 80 (!), אפילו מבוגר ממנו. אגב, יש סיכוי לא רע ששני האדונים האלו יתמודדו שוב אחד מול השני בעוד שנתיים בקרב על הנשיאות.
אי אפשר להתעלם מכך שיש גם לבריאות ולחוסן תפקיד בהתנהלות של מנהיגים. זה לא רק כלפי חוץ לצרכים של תעמולה (כמה מגוחכות היום התמונות של פוטין ללא חולצה, רכוב על סוס), אלא גם כדי להתמודד עם הלחץ האין-סופי והאינטנסיביות של החיים הפוליטיים. והנה, גם בגיל 73, לפנינו בן אדם שלא עוצר: מקמפיין לקמפיין נראה שהוא הרבה יותר נמרץ מכל יריביו - חוצה את הארץ, נוסע מאות קילומטרים, מקליט עשרות סרטונים, מגיע ראשון לכל מקום, מפרסם ספר, מתראיין ללא הפסקה ועוד. אם יש מישהו בליכוד שסופר את השנים של נתניהו בתקווה להחליף אותו בגלל הגיל המתקדם - כדאי שיחשב מסלול מחדש.
בעולם שממהר להזיז אנשים מבוגרים ולתייג אותם כ"לא רלוונטיים", יש משהו יפה בכך שלראש הממשלה יש פרספקטיבה רחבה על הדברים - הרי הוא גדל עם המדינה שלנו.