ועדת הבחירות המרכזית היא מוטציה. גוף פוליטי שמתפקד כגוף שיפוטי. הוועדה דנה בכשירות מועמדים לכנסת ובפסילתם. החלטותיה כפופות למבחן בג"ץ. אף פעם לא הבנתי מדוע צריך את הגורם המתווך הזה. אינני מכיר, ספק אם ישנן, מקבילות כאלה בעולם.
בעניין הכשירות - טכני, תקנוני, מתמטי - אפשר איכשהו להבין ולקבל את סמכותה. החוק קובע תנאים להיבחרות: אזרחות ישראלית, גיל מינימום, שבע שנים מיום סיום העונש בעבירות בעלות קלון וגם מעבר ממפלגה למפלגה לגבי מי שהוכרז כפורש והתפטר, או לא התפטר בסמוך להכרזה.
הרובד האידיאולוגי סבוך יותר וממולכד. חברי כנסת רשאים לפסול מועמדים יריבים. רבים, אני ביניהם, סולדים מפסילות ומסתייגים מהן, בלי קשר לדת, אמונה, ימין או שמאל. הסתייגתי, למשל, מהפסילה של מיכאל בן-ארי הכהניסט. אם נגזר על דמוקרטיה להתגונן - עדיף שתעשה זאת בתוך הכנסת ולא בערים, בכפרים וברחובות.
היום (שני) עתרה סיעת הליכוד לבג"ץ נגד פסילת כשרותו של חבר הכנסת עמיחי שיקלי. לא אכנס לפרטים מדוע הנ"ל נפסל, בעוד עידית סילמן ("הייתי טובה עד הסוף?") הוכשרה, אף שהסיטואציה ה"שוחדית" שלה הייתה גלויה לעין.
שיקלי, בניגוד לסילמן, מתגנדר ביומרה חינוכית/פיקודית ולכן הוא מחייב כמה מילים. את המילים הנוקבות הראשונות כתבו לו חניכיו ממכינת תבור אותה ניהל. הם חשו נבגדים בגין הפניית העורף שלו ללוחמים בעלי דעות מרכזיות ושמאליות ופרישת זרועותיו לחרדים לא-ציוניים, לא משרתים, לאבי מעוז אויב הלהט"בים ודומיו. איש לא הבין איך מי שאמר שישמח מאוד (!) לראות את מנסור עבאס המתון מאוד (!) שר בממשלה - לא מוכן לקבלו אפילו כשותף קואליציוני. לימים יצביע שיקלי, תת-אידיאולוגיה, נגד חוק האזרחות עם אנשי בל"ד.
כמי שמחזיק מעצמו מומחה להיסטוריה ישראלית, צבאית ונאמן הציונות, הוא כתב לפתע מאמרים מביכים לפיהם לא השמאל הקים את המדינה אלא דתיים הקימוה. למען הסר ספק: דתיים הקימו שכונות בארץ ישראל, לא את מדינת ישראל. בורותו חברה לחוצפתו כשפירש את השיר הקסום "אור וירושלים" של יוסף שריג ז"ל, כאילו שורר על ירושלים השלמה עם כיבושיה ומאות אלפי פלסטינים תחת כנפיה או טלפיה. שריג ז"ל היה בן קיבוץ בית השיטה, מגיבורי מלחמת יום כיפור. יצחק, אחיו של יוסף ז"ל, כינה במכתב לעיתון הארץ את פרשנותו הלירית של שיקלי: "מעשה נבלה".
הרציונל שעמד בבסיס השריונים לכנסת התבסס על כוונה ברוכה לשלב במערכים הפוליטיים אנשים מוערכים, עתירי ניסיון בתחומים שונים, שישביחו את המערכת. לא את שיקלי ואת ג'ידא רינאוי זועבי, את משה סעדה ואת עידית סילמן. אגב, סעדה הוא שריון השמור למשריין לרעתו. שוטרים רבים, לוחמי מג"ב ובני משפחותיהם שהצביעו תדיר לליכוד, לא יצביעו הפעם לליכוד בשל שריון מי שנחשב לגדול רודפיהם. אושרה אסף, יו"ר ארגון זכויות השוטרים, הפגינה נגד שריונו. יועמ"ש לשעבר, המיודד עם נתניהו, נדהם כשסעדה שוריין. הוא חשב לרגע להרים טלפון לנתניהו לתהות על השריון המוזר. בישיבות במשרד, סיפר היועמ"ש לשעבר, כל אימת כשהוא היה פותח את הפה הייתי ממלמל לעצמי נבוך: זה בכיר במח"ש? הוא התקשה לזכור מתי דברי סעדה פגשו אמת, תבונה או את שתיהן יחד.
כדי לסיים בנימה חיובית אציין שבעתירת הליכוד בעניין שיקלי, כמו בעתירה בעניין ועדות הכנסת, טמונה בשורה משמחת - בעת צרה, אין לנו על מי להישען אלא על בג"ץ. אז אולי כדאי לחשוב פעמיים בטרם עולים עליו עם D9.