בסוף השבוע האחרון נחתם בבייג'ינג הקונגרס ה-20 של המפלגה הקומוניסטית הסינית. מלבד שינויים בחוקת המפלגה, סיכום עבודת הקונגרס היוצא והתווית מדיניות לשנים הבאות, במהלך המופע הוכרזו חילופי גברי בצמרת המפלגה, הצבא ובגוף המרכזי למלחמה בשחיתות. אולם את עיקר תשומת הלב משכה ההחלטה ששִׂי גִי'ן-פִּינְג בן ה-69 ימשיך לכהונה שלישית בת חמש שנים כמזכ"ל המפלגה, מפקד הצבא וראש המדינה. הצעד היה צפוי לאור ביטול מגבלות הכהונה על הנשיאות ששִׂי הוביל ב-2018. לעומת זאת, אף אחד לא חזה את הרכב הוועדה המתמדת של הלשכה הפוליטית שנחשף בקונגרס, קרי, אותה קבוצה של שישה גברים בצמרת המפלגה שינהיגו לצידו את המדינה הגדולה בעולם לחמש השנים הבאות: כולם, ללא יוצא מן הכלל, הם אנשי שלומו.
ללא יורש מסתמן באופק וכעבור עשור של פולחן אישיות, הדומיננטיות ההולכת וגוברת של "מנהיג העם" קיבלה גושפנקא נוספת עם השינויים לחוקה. הם קיבעו את מעמדו ומשנתו כ"ליבה" של המפלגה והמדינה עליהם יש להגן במסירות. נקודה זו הומחשה ברמה הסמלית באירוע חסר תקדים במושב האחרון של הקונגרס, ששבר את החדגוניות של הטקס המתוסרט היטב: קודמו של שי ומי שישב לצידו, חוּ גִ'ין-טָאוֹ, נלקח לפתע בזרועותיו על ידי עוזרים אל מחוץ לבמה ולעיני כל המצלמות. יש סימוכין לכך שהמזכ"ל הזקן נאלץ לעזוב מסיבות בריאותיות, אך כשלוקחים בחשבון שבאותו היום שלושה מבני חסותו "התפוטרו" מהצמרת (כולל ראש הממשלה לי קֶה-צִ'יאַנְג), קשה שלא לחשוב שתם עידן; זו המפלגה של שי עכשיו, והמפלגה מעל הכול.
אין להסיק מכך שהפרגמטיות היחסית שאפיינה את העשור של חוּ גם היא באה לקיצה, או שהמינויים החדשים נבחרו על סמך נאמנות פוליטית גרידא. לצד הקשרים האישיים לשי, נבחנה יכולת המועמדים ליישם את המדיניות העתידית של המנהיג אל מול שורה של אתגרים מבית ומחוץ. מבית, מדיניות ה"אפס קורונה" והסגרים הדרקוניים המתמשכים בוודאי שלא הועילו לתחזיות הצמיחה העגומות, לאוכלוסייה המזדקנת, הילודה הפוחתת, והאתגרים הסביבתיים, בין היתר. על אף שהתוצר של סין גדל ב-3.9% ברבעון האחרון, הנתון נמוך משמעותית מהיעד שבייג'ינג הציבה בתחילת השנה, עד כי יש המעריכים שהכלכלה השנייה בגודלה לא תעקוף את ארצות הברית עד 2060, אם בכלל.
באשר לאתגרים מחוץ, הקריטריונים של וועדת המינויים (אותה הוביל שי) הצביעו בעיקר על היריבה האסטרטגית - ארצות הברית. מדיניות החוץ האסרטיבית של סין והפגיעה המתעצמת בזכויות אדם ששי הוביל בעשור האחרון נענו במדיניות אנטי-סינית מצד ממשל טראמפ. היריבות העלתה הילוך תחת ממשל ביידן, שמשכיל לרתום בעלות ברית ברחבי העולם למדיניות ההכלה של סין. ההיבט המרכזיים של מדיניות ההכלה כוללים משטר סנקציות כלכליות ומגבלות הולכות ומסלימות על יצוא של טכנולוגיות ביטחוניות או דו-שימושיות, בדגש על שבבים. לאור זאת, אין תימא שהמדדים של הוועדה בחנו מועמדים ש"הינם אמיצים וטובים במאבק נגד הסנקציות של המערב בהובלת ארצות הברית, בשמירה על הביטחון הלאומי", ואשר "התמודדו עם קשיים ופרצו דרך בחדשנות מדעית וטכנולוגית והתגברו על 'צווארי בקבוק' בטכנולוגיות מפתח וליבה".
חרף ההיכרות של העולם עם השלטון הנכנס, מעגל הקסמים בין היריבים צפוי רק להתעצם בחמש השנים הקרובות, ומספר גנרלים אמריקנים אף מזהירים מפני התלקחות סביב האי הדמוקרטי טאיוואן. צעדים נגד סין הפכו לכמעט הדבר היחיד שמלכד את שתי המפלגות בוושינגטון המקוטבת, ואם לשפוט לפי מינויים בולטים במערך החוץ של בייג'ינג, כמו קידומו של שר החוץ הלוחמני ואנג יי לאדריכל הראשי של המפלגה לענייני חוץ, הדברים שאמר שי בדוח העבודה שהציג לקונגרס יזכו למשנה תוקף בשנים הבאות: "עמדנו על שלנו בנושאים עקרוניים, ושמרנו בנחישות על האינטרסים של סין בריבונות, ביטחון, ופיתוח".
>> להאזנה לכל הפרקים של "אחד ביום" לחצו כאן
באשר להשלכות שיהיו לקונגרס על ישראל, ניתן לחזור בהשאלה על הדימוי של ראש הממשלה הראשון של סינגפור, לי קוּאָן יוּ, כ"ששני פילים נלחמים, הדשא נרמס" – המציאות המתהווה מעמידה את ישראל בנקודה רגישה, והלחץ כבר מורגש היטב בירושלים בשנים האחרונות. מחד גיסא נמצאת ה"שותפה המקיפה בחדשנות" ושותפת הסחר השלישית בגודלה של אומת ההיי-טק עם הסכם סחר חופשי באופק, בה המנהיג הגדיר באירוע הפוליטי הכי חשוב של העשור עבורה שטכנולוגיה וחדשנות תמשכנה לזכות לעדיפות אסטרטגית. מאידך גיסא עומדת השותפה האסטרטגית החשובה ביותר של ישראל שרואה בסין של שי את האיום העיקרי על הסדר העולמי - אפילו יותר מרוסיה – ומצפה ממשלת ישראל "ליישר קו" ולצמצם את הקשרים עם המעצמה העולה.
התיאום האסטרטגי הגובר בנושאים טכנולוגים בין ישראל וארצות הברית כתוצאה מהביקור של ביידן ביולי, והקשחת הבקרה על השקעות זרות שעוברת בימים אלה בממשלה הם הסנונית הראשונה ל"עידן החדש" של יחסי ישראל-סין. המורכבות הגיאו-פוליטית העומדת לפתחה של הממשלה הנכנסת גדולה היא אתגר ברמה הלאומית, וטוב תעשה אם תעמול על פרסום אסטרטגיה מתאימה שתמנע פגיעה ביחסים עם וושינגטון ותבטיח יחסים תקינים ובטוחים עם בייג'ינג. כמו כן, עליה להיערך עם תוכניות מגירה למצב של מלחמה בין המעצמות סביב טאיוואן - אומנם מדובר בתרחיש קיצון, אולם לא ניתן להפריז בהשלכות שעלולות להיות לו על הסדר העולמי כולו.
>>> טוביה גרינג הוא חוקר במרכז למדיניות ישראל-סין ע"ש דיאן וגילפורד גלייזר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), עמית חוץ ב-Global China Hub של ה-Atlantic Council, ועמית קראוטהמר מבית קרן תקווה. ניתן לעקוב אחריו בטוויטר ב-@geringtuvia