אולי כדאי לנסות ולצאת מהחלקים השונים של ההסכם ולהביט בתמונה היותר גדולה שמתבררת מההסכמות בין ישראל ללבנון. אפשר להתמקד בשלוש תובנות: ראשית, אנחנו למדים, בטח סביב יום כיפור, שאפשר להגיע להסכם עם מדינת אויב שנמצאת על גבולנו מבלי לעבור קודם דרך מערכה צבאית. זה מאוד משמעותי.
לקח נוסף הוא הגישה החדשה מצד הממשלה שגורסת - לא בהכרח מה שטוב ללבנון רע לישראל בצורה של 'מי מפסיד יותר'. יש פה ניסיון לקדם מהלך בו כל צד יקבל את מה שחשוב לו.
ישראל מקבלת בהסכם את האינטרס הביטחוני-אסטרטגי שלה לצד הכנסות מהפקת הגז. לבנון מקבלת הזדמנות אמיתית לשיקום כלכלי ויציאה מהמצב הקשה שבו היא נמצאת. מי שמפסיד בהסכם הזה הוא דווקא מי שהולך בדרך הטרור: בין אם מדובר בחיזבאללה ובין אם מדובר באיראן.
לבסוף, אין מה לעשות - אי אפשר להתעלם מהעיתוי הבעייתי של החתימה על ההסכם, ערב בחירות. עם זאת, צריך לשים לב למשוואה חשובה - כמו שיש כורח ביטחוני שיכול להביא ליציאה למלחמה בתקופת בחירות, מגיעה מערכת הביטחון ואומרת לדרג המדיני: יש כאן כורח ביטחוני שמחייב להגיע להסכם לפני הבחירות.