התפזרות הכנסת וקביעת מועד לבחירות כלליות אינה משביתה את עבודת הממשלה. סעיף 30 של חוק יסוד הממשלה שומר על רציפות תוקפן של החלטות שלטוניות שמתקבלות בתקופת המעבר שבין ממשלה לממשלה. הנחיות היועץ המשפטי לממשלה, שאושרו בפסיקה עקבית של בג"ץ, מורות שיישומו של עקרון הרציפות מצריך "איפוק הראוי למעמד של ממשלה יוצאת". לפיכך, החלטות שלטוניות אינן מתקבלות בעניינים שאין כורח ודחיפות לפעול בהם בתקופת המעבר.
הכלל הזה מתקיים גם בהקשר של מינויים לתפקידים ציבוריים שגורמים פוליטיים מעורבים בהם. ניקיון הדעת הציבורי ומניעת השפעות – או אפילו מראית עין של השפעות – זרות ופוליטיות על המינוי מצדיקים ש"מינויים לתפקידים בשירות הציבורי ...ימתינו עד לכינון ממשל חדש [ויתקיימו] ... מקום שעולה צורך חיוני באיוש משרה ציבורית, ולא ניתן למצוא לכך פתרון זמני חלופי..."(מתוך פסק דינה של השופטת פרוקצ'יה בבג"ץ 1004/15).
באחרונה הועמדו הכללים הללו למבחן בהקשר להחלטת שר הביטחון להפעיל לאלתר את סמכותו להמליץ לממשלה על מינוי הרמטכ"ל הבא של צה"ל, שיחל את כהונתו בינואר 2023.
ההחלטה נתקלה בביקורת ציבורית, אך זכתה לגיבוי של היועצת המשפטית לממשלה. שר הביטחון קיים את בחירתו (אלוף הרצי הלוי) והחלטה זו הייתה לעובדה בת-קיימא. אולם, כדי להכשיר את הכהונה באפיק מסגרתי שלם יש להעבירה תחת שבט הבחינה של הוועדה המייעצת לעניין מינויים בכירים בשרות הציבורי. כיוון שראש הוועדה המכהנת נפטר (השופט אליעזר גולדברג ז"ל), התהווה צורך למנות יושב ראש חדש תחתיו. הממשלה החליטה למנות לכהונה זו את שופט בית המשפט העליון (בדימוס) מני מזוז.
החלטה זו, שגובתה בידי היועצת המשפטית לממשלה כמינוי הכרחי למימוש ההחלטה בדבר מינוי רמטכ"ל (שחיוניותה כשהיא לעצמה אינה מותקפת עוד), הועמדה לבחינה בעתירה לבג"ץ שמתבררת בימים אלה. בשלב הבירור המקדמי הציע השופט נועם סולברג להמיר את מינוי הקבע של מזוז (למשך 8 שנים) ב"מינוי לשעה" שיכסה רק את בחינת כשירות כהונת המועמד לרמטכ"ל. ההצעה נדחתה מפי באי כוח היועצת המשפטית לממשלה. ניתן צו על תנאי שמורה ליועצת המשפטית לממשלה לנמק את ההכרח שבבחירת מזוז בתקופת המעבר שבין הממשלות.
הצעתו של השופט סולברג מצוינת בעיניי. אפשר להניח את הנמקתה על שלושה אדנים:
- אין צורך חיוני טבוע במינוי של יו"ר הוועדה המייעצת;
- אכן יש במינוי חיוניות נגזרת מן החיוניות שבבחירה ואישור מינוי הרמטכ"ל לאלתר;
- המינוי לשעה הוא בבחינת "פיתרון זמני חלופי" שמאזן בין המדיניות העקבית המושרשת להימנע ממינויי קבע של בכירים בתקופת בחירות לבין הצורך החשוב של השלמת תהליך מינוי הרמטכ"ל. כך, בפשטות, בלי שמץ של הטיה פוליטית או שיקול זר, הועלתה הצעה נבונה של "אחוז בזה וגם מזה אל תנח ידך", תוך שימור כבוד הגורמים המעורבים ובלי פגיעה בעניין ציבורי חשוב.
אם כך, למה נדחתה ההצעה? מהן ההשלכות של דחיית ההצעה?
הרי שדחיית ההצעה אינה נוגעת להנמקה שהציגו באי כוח היועמ"ש לדחיית העתירה, שכן נחיצותה המרובה של מלאכת הוועדה להשלמת תהליך מינוי הרמטכ"ל לא תימצא נפגעת מן המינוי ה"נקודתי". הטעם היחידי שפורסם בינתיים נעוץ בצורך לשמור על עצמאות פעולתו של יו"ר הוועדה. עצמאות כזאת מובטחת על ידי מינוי לתקופה קבועה. מינוי זמני עלול להטות את השקפת המתמנה באופן שלא יפגע במינוי הקבע לאחר שתתכונן הממשלה הבאה.
אי אפשר – ואולי אפילו אסור – לחשוד במי שכיהן כיועמ"ש וכשופט של בית המשפט העליון שהחלטותיו ינועו כמטולטלת לפי הערכותיו את סיכויי הכינון של ממשלה חדשה, אלא אף גם זו שאין שמץ של סבירות בהטיות מבוססות הימור כאלה
טעם זה אינו מוצדק בעיניי. אכן, מינוי של קבע משמר את העצמאות המחשבתית של בעל המינוי יותר ממינוי זמני. אולם לא זו בלבד שאי אפשר – ואולי אפילו אסור – לחשוד במי שכיהן כיועמ"ש וכשופט של בית המשפט העליון שהחלטותיו ינועו כמטולטלת לפי הערכותיו את סיכויי הכינון של ממשלה חדשה, אלא אף גם זו שאין שמץ של סבירות בהטיות מבוססות הימור כאלה. מי נביא ויידע איך תיראה לממשלה הבאה; זו שתדון במינוי הקבע. ואם אין רוח נבואית כזאת אילו שיקולי תועלת עשויים להטות את דעת יו"ר הוועדה?
הדיווח התקשורתי אומר שגם מני מזוז עצמו דחה את ההצעה. אולי הניע אותו החשש שבנסיבות מסוימות מינויו – שמובטח כעת - לא יוצע לאישור בממשלה הבאה. ייתכן. האם שיקול אישי כזה מצדיק פגיעה בעיקרון של הימנעות ממינויי בכירים בתקופת בחירות? הגיונו של עיקרון זה מושרש היטב. אינו דין ששיקול אישי יפגע בו.
דחיית ההצעה תצריך את בג"ץ לבחור בין החלטות קוטביות שכל אחת מהן בעייתית. דחיית העתירה תעורר מחלוקת בציבור, שחלקים גדולים ממנו יראו בה דוגמה למעורבות "בררנית" של בית המשפט העליון בתהליכי מינוי בכירים שרומזת להטיה פוליטית של השופטים. קבלת העתירה תעכב את תהליך מינוי הרמטכ"ל. אינני יודע מהי המשמעות של עיכוב כזה. נראה לי שבכל מקרה טוב אין בו.
ניתן היה להימנע מן הבעייתיות הכפולה. אולי הדבר יקרה כפועל יוצא של פסק הדין.
>>> פרופ' עודד מודריק הוא סגן נשיא (בדימוס) בית המשפט המחוזי ת״א, מרצה בכיר באונ׳ אריאל ויועץ מיוחד למשרד עוה״ד AYR - עמר רייטר ז’אן שוכטוביץ ושות׳