דוח הסוכנות הבין-לאומית לאנרגיה אטומית שדלף מאשר למעשה את הדיווחים על התקנת מכשור המאפשר מעבר מהיר ופשוט בין רמות שונות של העשרה במתקן התת-קרקעי בפורדו. לאחרונה דווח גם על התקנת צנטריפוגות (סרכזות) מתקדמות מסוג IR6 באותו מתקן ממש. המשמעות הטכנית של ההתקן החדש היא, ככל הנראה, סוג של מערכת פשוטה שיכולה לארגן מחדש את תהליך ההעשרה בין הקסקדות השונות (מספר רב של צנטריפוגות המשורשרות זו לזו; כל אחת מזינה את אחותה וחוזר חלילה) כך שניתן במהירות ובפשטות להעשיר לרמה גבוהה יותר.
זה כמובן לא מקרי שהפרסום מתרחש לקראת ביקורו של נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן באזור. הדוח ממחיש את הסכנה של המשך המצב כפי שהוא כיום – ללא הסכם וללא מבצע צבאי, מצב שבו איראן ממשיכה למעשה להעשיר אורניום ללא פיקוח אפקטיבי אמיתי ולהתקדם באין מפריע במסלול ההעשרה שלה.
ארבע משמעויות מרכזיות לדוח סבא"א
- אם איראן תחליט, היא תוכל לעבור מיד להעשרה של 90% – רמת ההעשרה הדרושה לפיתוח נשק גרעיני.
- הרפובליקה האיסלאמית יוצרת מצב של עמימות, מאחר והמעבר לרמות העשרה גבוהות הוא מידי ויידרש זמן עד שהפיקוח של סבא"א יגלה זאת. בכל רגע נתון אין ודאות לגבי מצב ההעשרה.
- מבחינה טכנולוגית, איראן במצב של "זמן פריצה אפס" לפצצה. כלומר, זמן הגעה מיידי למעבר להעשרה לרמה צבאית מרגע קבלת החלטה על כך. הערת הרגעה – אין מדובר בזמן אפס לפצצה.
- היכולת להצביע בזמן אמת על הפרת קווים אדומים מוגבלת. אם מישהו מתכנן להציב קווים אדומים לפעולה צבאית, הרי שנוצר מצב בו קשה יהיה להצביע על המועד בו הם מופרים, אלא רק בדיעבד.
בעוד שבשיח הציבורי מעניינת התשובה על השאלה מי אחראי להדלפת הדוח של סבא"א ולמה בעיתוי הזה, הרי שהסוגיה האסטרטגית החשובה יותר היא מדוע איראן בוחרת להתריס באופן שכזה דווקא בתקופה זו. אין ספק שאחת הסיבות המרכזיות להתקדמות במסלול ההעשרה, התקדמות שנעשית באופן מחושב והדרגתי ושהחלה עם פרישת ארצות הברית מהסכם הגרעין המקורי, היא הגברת הלחץ על המערב על רקע שיחות הגרעין המדשדשות. הניסיון האיראני הוא לאיים בערוץ ההעשרה המתקדם בכדי להאיץ במעצמות, בראשות ארצות הברית, להסכים לחזרה להסכם הגרעין בתנאים האיראניים.
עם זאת, לא ברור אם המנהיג העליון האיראני ח'אמנאי יסכים לחזור להסכם. קיימת סבירות גבוהה שברפובליקה האיסלאמית ידרשו ביטחונות משמעותיים לפני הסכמה שכזו. הרי בעבר הוא התרצה ללכת להסכם וספג, לתפישתו, השפלה עת ארצות הברית פרשה מההסכם.
כפי שכתבתי כאן גם בעבר, יש לזכור שההתקדמות המשמעותית במסלול העשרת האורניום אין משמעותה פצצה גרעינית. יעבור עוד פרק זמן לא מבוטל עד הרגע שבו אותה קבוצת נשק איראנית תצליח לגבש את כלל המרכיבים לפצצה. לישראל יש עוד זמן להשפיע על המציאות, יש לה עוד זמן לגבש יחד עם ארצות הברית אסטרטגיה מתואמת שתמנע מאיראן נשק גרעיני. ישראל לא תקבל שנשק גרעיני יהיה בידיה של איראן ותפעל לסיכול התוכנית – בין שיהיה הסכם עם המעצמות ובין שלא.
בהקשר זה, חשוב להדגיש כי הסכם גרעין הוא הרע במיעוטו בעת הזו. לא כל הסכם, אך הסכם שיגרע את החומר הגרעיני, יגביר את הפיקוח ויאפשר נסיגה מידית ממנו אם הרפובליקה האיסלאמית תפר אותו. הסכם שכזה יעניק לישראל זמן, והזמן במקרה הזה יכול לפעול לטובתנו. להסכם יש חסרונות. אכן, תקופת השקיעה קרובה, אך החדשות האחרונות מלמדות שאיראן כיום מצויה במצב מאיים יותר ממצב אפשרי עתידי שיחל בשנת 2030.
לא אלמן ישראל, והיכולות להתמודד עם הגרעין האיראני קיימות. אך משום שאופציה צבאית תכלול, בסבירות לא מבוטלת, גלישה למערכה אזורית – ישראל צריכה לנצל את הזמן שהסכם כזה ייתן לשיפור היכולת המבצעית, לצבירת לגיטימציה פנימית ובין-לאומית לפעולה מורכבת שאינה נטולת מחירים. פעולה זו יכולה להתפתח גם למדינת לבנון כחלק ממעורבות אפשרית של חיזבאללה שתוביל למראות קשים ולנפגעים רבים בצד השני. זהו מהלך שיש לתכנן אותו בקפידה, לא רק צבאית אלא גם מדינית. יש לנצל את ביקורו של הנשיא ביידן השבוע בישראל ולמקד את השיח בהידוק שיתוף הפעולה ובהמשך השיח האינטימי עם ידידתנו הגדולה והחשובה בעולם בסוגיית הגרעין האיראני.
>>> האלוף (במיל') תמיר הימן הוא ראש אמ"ן לשעבר, כיום מנהל המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) שבאוניברסיטת תל אביב