היינו כחולמים. נבחרת ישראל בגמר היורו עד גיל 19!!!! אני כותב את אחד הטורים המאושרים בחיי כפרשן כדורגל. כשחקן נבחרת ישראל לשעבר שחלם כל-כך הרבה פעמים והתרסק עם החלומות שלו, אני פשוט מצדיע לצוות המופלא הזה.
דמעות של אושר לכל מי שרוצה להתאהב בכדורגל הישראלי מחדש. מדובר בסנסציה שלא הייתה בכדורגל שלנו. מדובר בילדים בני 17-18, מוכשרים, מאמינים, חצופים (במובן החיובי) שפירקו כל מחסום מנטלי, מקצועי ופיזי מול היריבות הטובות באירופה בגיל הזה. במאני טיים. לא במשחק לפרוטוקול. לא במשחק בודד.
נצחון על נבחרת צרפת בחצי הגמר ,שהיא המועמדת הבכירה לזכות בתואר, הוא נצחון שיכול לסמן שינוי באיך שאנחנו תופסים את הכדורגל שלנו. תמיד סופגים מנייח? הפעם מנצחים בנייח מול שחקנים שגבוהים מאיתנו משמעותית.
אוסקר גלוך הוא הכוכב שכולם דיברו עליו לפני הטורניר. אבל מדובר בחבורה של שחקנים שהרבה זמן לא ראינו בכדורגל שלנו. שני בלמים שכבר משחקים בבוגרים בהפועל תל-אביב. שני קשרי אמצע מופלאים כמו איליי מדמון ואל-ים קנצ'פולסקי. מגנים שעולים ויורדים כל הזמן (רביבו הדור הבא), חלק קידמי שכולל את אריאל לוגסי, תאי עבד, אחמד סלמן ודור תורג'מן.
וואו. מהלכי כדורגל מבריקים. משחק הקרבה הירואי. אופיר חיים הוא מאמן מיוחד, והוא המנצח על התזמורת המדהימה הזו. לפעמים נדמה שהאמונה שלו בשחקנים שהוא מאמן קצת מוגזמת, אבל הפעם כל הסיסמאות שאנחנו שומעים לפני המשחקים החשובים של הכדורגל הישראלי, שבד״כ מתרסקות על הדשא, התגשמו אחת אחרי השניה.
ברמה הטקטית והנפשית הייתה פה נבחרת בוגרת ששנים לא ראינו. השחקנים האלה התחילו לקבל דקות בליגת העל. אז הנה לכם. הם חייבים לשחק בליגת העל. כי יש להם את המנטליות לייצר פה כדורגל מנצח. תודה לכל אחד ממכם. כל הצוות המקצועי. כל אחד מהילדים האלה.
ואם אפשר, עוד נצחון אחד קטן סנסציוני על אנגליה ושמכם יהיה חקוק לעולם בספרי הזהב של הכדורגל הישראלי. מה שלא יקרה, אתם הפכתם לתקווה של הילדים שחולמים להיות שחקנים ושואלים את עצמם אם אפשר להתמודד, אם אפשר לנצח כל יריב, אם יש במה להאמין. אז יש. אתם כבר אלופים. בלב של כל אחד מאיתנו.